אהבה, מה הקטע?

אם אהבה מטבעה כל כך טובה, ממכרת, עוצמתית, מרפאת… אז איך היא מצליחה גם לגרום לסבל מייסר וכאב גדול?
אם אהבה היא כל כך חיובית, אז איך היא גם כל כך קשה קרה ומנוכרת??
הרי, כל הרגשות כולם ובכלל כל הוויה בעולם בנויה מקשת רחבה שמתחילה מקיצון אחד ומסתיימת בקיצון השני; למשל אור וחושך, קור וחום, לילה ויום, גאות ושפל סוף והתחלה פחד ואומץ וכך הלאה..
הקוטב של אהבה הוא אינו שנאה וגם לא כאב, אלא האדישות! כשאין אהבה יש חוסר תגובתיות! כאשר אדם אדיש, הוא מפסיק להתרגש, להתמודד, להתפתח.
הוא אינו רואה דרך הרגש. מה שהופך אותו לסוג של מכונה.. מכונה שלא אכפת לה.
אז למה כואב כשאין אהבה? כי הכאב הוא מחולל! הוא המנוע! הדרייב שדוחף אותנו להמשיך ולחפש את האהבה, בזכות הכאב אנחנו לא שוקעים בשיממון הרגשי.
יש גם תופעות לוואי כמו כעס, האדם כועס על כולם (גם על עצמו) הוא לא מוכן לקחת אחריות, והמירמור וחוסר הסיפוק בעלייה מתמדת, האשמות, ללא שום בקרה עצמית.
הפתרון; כנות עם עצמנו, הבנה מה מתאים לנו ומתי.
אהבה כואבת כשהיא נעלמת בשביל שנמשיך ונחפש אותה! ונילחם בכל אותם ״שדונים״ בדרך אליה..
אדישות משתקת את האהבה.
כעס מרעיל אותה.
הכאב מניע אותה.
כנות, הערכה עצמית וההודייה על מה שכבר קיים, מאפשר לכאב להיות מווסת בדרך לשיא חדש, באהבה.