גרמניה מתכננת לבנות את הצבא הגדול באירופה – בלי התלות באיחוד. מה המשמעות בעתיד?
אחרי 80 שנה של ריסון, גרמניה חוזרת למרכז הבמה הצבאית ב-2027 גרמניה תכפיל ותשלש את תקציב הביטחון שלה בהשוואה לתקופה שלפני הפלישה לאוקראינה. מאחורי המספרים מסתתר סיפור היסטורי, מאבק זהות עמוק, ושאלה אחת שצריכה להטריד את אירופה כולה: לאן הצבא החזק ביבשת ילך מכאן?
ב-2027 גרמניה תיכנס להשקיע כמעט 140 מיליארד אירו בצבא שלה. פי שלושה ממה שהוציאה ב-2021. הסיפור פה אינו עוד עדכון תקציבי. אלא ארוע מתגלגל של שמונים שנה שסוף סוף הגיע לנקודת רתיחה.
בשביל להבין את זה, בואו נלך אחורה ע ציר הזמן, 1939 עד 1945. גרמניה פולשת לאירופה, בונה את “המפלצת הצבאית” החזקה ביותר ביבשת, ולמרות זאת בסוף היא קורסת. אחרי התבוסה גרמניה נכבשת על ידי בעלות הברית – בריטניה, צרפת, ארצות הברית וברית המועצות.
חלוקה למזרח ומערב, מדינות נפרדות. במערב נוסדה גרמניה הפדרלית, דמוקרטית וחברה בנאט”ו. במזרח נוסדה גרמניה הדמוקרטית בשמה, אך בפועל היא הייתה קומוניסטית וחברה במחנה הסובייטי. שתי מדינות, שתי אידיאולוגיות, גבול מפריד ביניהן.
מההריסות צומחת החלטה ברורה – הצבא הגרמני לא יחזור להיות מה שהיה. במערב, צבא ההגנה של הפדרציה הגרמנית, הבונדסווה, קטן, מוגבל, חלק מנאט”ו. במזרח, צבא העם הגרמני תחת פיקוד סובייטי. בשתי הגרמניות, הצבא היה כלי של השלטון ולא גאווה לאומית.
שתי גרמניות הופכות לאחת, והציפייה היא שעכשיו, סוף סוף, אפשר יהיה להוריד הילוך. עשרות שנים של “דיבידנד שלום” – הכוונה היא שהמדינות האירופיות אחרי סוף המלחמה הקרה הרגישו בטוחות, אז במקום להוציא על צבא, הן בנו כלכלה ורווחה. גרמניה במיוחד.
גרמניה בונה את הכלכלה הגדולה באירופה, סומכת על אמריקה להגנה, והצבא מצטמק. ב-2021 התקציב הוא בערך 50 מיליארד אירו. 1.3 אחוז מהתמ”ג. אחד האחוזים הנמוכים בנאט”ו.
נקודת השבר של 2022
ואז פברואר 2022. רוסיה פולשת לאוקראינה. שולץ נתן נאום מפורסם בפרלמנט הגרמני, הבונדסטאג, מיד אחרי הפלישה. הוא הכריז שגרמניה משנה כיוון – לא עוד הסתמכות על רוסיה ועל אמריקה, אלא חימוש מחדש. כדי לממן את זה בלי לחכות לתקציב רגיל, הוא הקים קרן חד-פעמית של 100 מיליארד אירו שמיועדת רק לצבא.
מה שקורה אחר כך זה שלוש מגמות שגרמניה לא המציאה, אבל היא הכי בולטת בהן.
הראשונה: רוסיה. לא עוד שכן בעייתי. איום ארוך טווח שדורש נוכחות צבאית קבועה. גרמניה שולחת חטיבה של 5,000 חיילים לליטא. בפעם הראשונה מאז 1945 כוח קרקעי גרמני ניצב על אדמת בעלות ברית מזרח אירופיות.
השנייה: אמריקה. תחת טראמפ, ההבטחה האמריקאית לאירופה כבר לא נתפסת כערובה אוטומטית. אירופה שומעת את זה, ומבינה שהיא צריכה להיות מסוגלת להגן על עצמה.
השלישית: הזנחה. לא רק גרמניה. כל מדינות נאט”ו, עשרות שנים, השקיעו מעט מאוד. התשתית הישנה, המחסור במלאי, הזמן הארוך בין הזמנה לאספקה. גרמניה הייתה הכי מוזנחת, ולכן השינוי שלה הכי דרמטי.
הקרב על הזהות והפער שבשטח
אבל יש עוד שכבה. בתוך גרמניה עצמה יש מתח אמיתי בין שתי תפיסות עולם. האחת: אסור לנו שוב להיות צבא חזק. השנייה: אנחנו לא יכולים להישאר חלשים. זה לא ויכוח על כסף. זה ויכוח על מי אנחנו. ולכן כל צעד קדימה איטי, עם ביקורת וספקות.
איפה אנחנו עומדים היום. ב-2026 התקציב הוא בערך 108 מיליארד. ב-2027 מתוכננים בערך 139.5 מיליארד. יעד של 3.5 אחוז מהתמ”ג עד 2029. 190 אלף חיילים פעילים, יותר מהיעד השנתי. היעד לטווח ארוך: 260 אלף חיילים בשירות קבוע ו-200 אלף מילואים.
רכש: מטוסי F-35 שכבר מתחילים להגיע, טנקי לאופרד חדשים, מטוסי תובלה, פטריוט, IRIS-T, וגם Arrow 3. כן, הישראלי. עסקה של למעלה מ-6.5 מיליארד דולר, אחת הגדולות בהיסטוריה של הייצוא הביטחוני הישראלי. גרמניה גם קונה ממערכות אלביט וטרופי (מערכת הגנה אקטיבית לטנקים) של רפאל. וגרמניה היא בין התורמות הגדולות לאוקראינה, כ-12 מיליארד אירו מתוכננים ל-2027.
דוחות של מכון קיל מראים שגרמניה מוציאה הכי הרבה באירופה על רכש, אבל חלק גדול הולך למערכות מוכרות. הטנקים, המטוסים המאוישים. שיעור המערכות החדשניות ירד מכ-21 אחוז לכ-9. זמני אספקה של שנתיים עד ארבע שנים. וגיוס: יש עלייה במועמדים, אבל עדיין אין חובת גיוס, ויש שיעור לא מבוטל של לא כשירים.
השאלה הפוליטית הפתוחה
השאלה שנותרה פתוחה היא לא אם גרמניה מחמשת את עצמה – כי גרמניה אכן מתחמשת. אבל מי שמחליט לאן הצבא הזה הולך, זו הפוליטיקה. ויש שם שני קולות שהולכים וגדלים. קול אחד אומר: צבא חזק, אבל לטובת גרמניה, ללא תלות או קשר לשאר מדינות נאט”ו. קול שני אומר: בכלל בלי צבא. בינתיים השלטון בידיים של הזרם המרכזי, שמחזיק בשלטון, אבל הוא נשחק.
אבל אם זה ישתנה, המשמעות תהיה גדולה. לא מדובר בחזרה לשנות השלושים, לפחות ככה זה נראה כרגע. מדובר במדינה עם הצבא החזק באירופה, שמחליטה לבד לאן היא הולכת. ובתוך המציאות הזו של שחיקה פוליטית והקצנת שיח, מתרחש גם זינוק חד באנטישמיות – יותר מ-8,000 מקרים ב-2025, פי שלושה מ-2022.
כרגע גרמניה עושה מאמצים גדולים לחזור למרכז הבמה באירופה, על ידי השקעה בצבא שלה. מה היא תעשה עם זה? זו השאלה.
מוזמנים להצטרף לאלפי המנויים הניוזלטר של דרך המחשבה – אחת לחודש כל המאמרים והראיונות הכי חדשים – יגיעו במרוכז לתיבת המייל שלכם- ללא תשלום – ניתן לבטל מתי שרוצים👇
להרשמה- הקליקו כאן.
מקורות וקריאה נוספת:
-
Bundestag – נתוני תקציב הביטחון 2027 (bundestag.de)
-
משרד ההגנה הגרמני (BMVg) – אישור התקציב והקרן המיוחדת (bmvg.de)
-
Reuters – סיכום נקודות עיקריות בתקציב הגרמני (reuters.com)
-
Kiel Institute – ביקורת על הרכש והפער בין כסף ליכולת (kielinstitut.de)
-
BMVg / Soldat und Technik – נתוני כוח אדם, 190,600 חיילים (bmvg.de)
-
The Jerusalem Post / Times of Israel – עסקת Arrow 3 (jpost.com)
-
Israel Defense – עסקת אלביט לבונדסוור (israeldefense.co.il)
-
RIAS – דוח אנטישמיות בגרמניה 2025 (report-antisemitism.de)
-
Politico Europe (Poll of Polls) – סקרי AfD ומפלגות גרמניה (politico.eu)
-
Foreign Policy – ההשלכות הפוליטיות של ההתחמשות האירופית (foreignpolicy.com)
