פורסם על ידי: team
תגובות: 0
תאריך פרסום:14/01/2026
איך ערבי הפך לפלסטיני?
לפי שאתם מתחילים לגלול את הטקסט – מי שמעדיף לצפות- יש סירטון בתגובה הראשונה.
אז.. מתי המילה ״ערבי״ התחלפה ב״פלסטיני״
שיעור זריז בהיסטוריה ופוליטיקה מזרח־תיכונית:
יש עובדה אחת שהעולם הערבי מעדיף לשכוח –
ושהשיח הבינלאומי סביב ישראל כמעט לא מעז להזכיר:
הערבים היו הכובשים הגדולים ביותר בתולדות המזרח התיכון.
במאות ה־7 וה־8 לספירה, שבטים ערביים יצאו מחצי האי ערב ושטפו את האזור:
• כבשו את סוריה, לבנון, ארץ ישראל ומצרים מהביזנטים
• החריבו את האימפריה הפרסית
• הגיעו עד מרוקו, ספרד ודרום צרפת
• שלטו על יותר מ־13 מיליון קמ״ר
תוך כמה דורות נעלמו שפות ותרבויות שלמות –
הארמית, הקופטית, הברברית – כולן נדחקו הצידה.
האסלאם והערבית הפכו לשפה ולדת השלטת.
זה לא היה “שחרור”, לא “לוחמי חופש”, וגם לא “תנועת התנגדות”.
זו הייתה השתלטות תרבותית וזהותית בקנה מידה שלא היה כמותו.
וככה נולדה ההצגה החדשה
מאות שנים עברו, וכאשר הוקמה מדינת ישראל –
הנרטיב התהפך:
הערבים הפכו ל“ילידים”, והיהודים – ל“מתנחלים”.
אבל כדי שהנרטיב השקרי יעבוד,
צריך היה להעלים את המילה “ערבי” –
כי “ערבי” מזכיר מאיפה באמת הגיעו.
אבל חשוב להבין: עצם העובדה שערבים חיו בארץ ישראל לאורך דורות,
אינה יוצרת “זהות פלסטינית” – בדיוק כפי שנוכחות יהודית רבת־שנים בארצות ערב
לא הפכה את היהודים ל“ילידים עיראקים” או “מצרים”.
זהות לאומית היא רעיון מודרני, לא תעודת זהות היסטורית.
איך “הלבנת הזהות” נולדה
הניסיון להציג את ה״פלסטינים״ כ“צאצאי הכנענים”
לא התחיל אתמול.
שורשיו נעוצים כבר בעשורים הראשונים של המאה ה־20,
כשהוגים פלסטינים ניסו לבדל את עצמם מהזהות הערבית הרחבה
ולהציג שורשים קדומים בארץ ישראל.
אבל חשוב לזכור –
הנרטיב הפלסטיני עצמו לא צמח “מתוך הכיבוש”.
ארגון אש״ף (ה־PLO) הוקם כבר בשנת 1964 –
שלוש שנים לפני שישראל שלטה ביהודה ושומרון, עזה או רמת הגולן.
כלומר, עוד כשהשטחים היו בידי ירדן ומצרים.
המאבק הזה לא נולד מהכיבוש –
הוא נולד מהרצון לבטל את קיומה של ישראל עצמה.
וכדאי לזכור: בעיני העולם הערבי, “הכיבוש” איננו גבולות 67 אלא עצם קיומה של מדינת ישראל מאז 48.
השיח על “השטחים” הוא מונח מערבי־ישראלי שנועד להכשיר נראטיב נוח יותר,
אבל במציאות – הסירוב הערבי היה לקיומה של ישראל עצמה, בכל גבול.
ומשם נולד גם הצורך בזהות חדשה –
כזו שתיראה עתיקה, קדושה, ו“לא ערבית”.
מאז 2018
הנרטיב הזה הפך לקו מדיני רשמי.
מאז אבו מאזן חזר עליו שוב ושוב בנאומים פומביים:
“אנחנו לא ערבים – אנחנו כנענים.”
“אנחנו פה כבר 5,000 שנה.”
“אנחנו הצאצאים של הישראלים הקדמונים.”
(נאומים פומביים של אבו מאזן, 2018–2019)
כך נולדה “הלבנת הזהות” –
ניסיון למחוק את השורש הערבי ולהחליף אותו בזהות מומצאת:
כנענית, פלישתית, ישראלית – העיקר לא ערבית.
ציר הזמן של השכתוב
• 1947: האו״ם מציע “מדינה יהודית וערבית”. לא “פלסטינית”, לא “כנענית”.
• 1951: עיתוני העולם כתבו “המלך עבדאללה נרצח ע״י ערבי” → בויקיפדיה היום: “פלסטיני”.
• 1964: הקמת ארגון אש״ף – שלוש שנים לפני שישראל שלטה ביו״ש, עזה והגולן.
• שנות ה־50–70: זהות “כנענית” מתחילה להופיע בשיח של אש״ף.
• שנות ה־2000: הנרטיב מתחזק בתקשורת הפלסטינית.
• 2018–2019: אבו מאזן מעלה אותו לדרגת קו רשמי בנאומים.
• 2020–2025: כל מי שאינו יהודי מוגדר “פלסטיני” – דרוזים, שומרונים, נוצרים, ערבים.
אפילו יהודים מזרחים מוגדרים ע״י חלק מהחוקרים כ“יהודים ערביים”.
עוד מעט גם הם יוגדרו “פלסטינים לשעבר” 
כמו שמדינת ישראל השיבה לשפה שלה את שמותיה המקוריים –
“יהודה ושומרון” במקום “הגדה המערבית” –
כך גם המאבק על המילים הוא מאבק על הזיכרון.
מי שמוותר על שפה, מוותר על היסטוריה.
האירוניה
בעוד הערבים מוחקים את זהותם הערבית כדי להיראות “קדומים” יותר –
הם עדיין מצטטים את החלטת האו״ם על מדינה ערבית.
אז אם אין יותר ערבים –
אין למי לתת מדינה ערבית.
הנרטיב מתפרק לבד.
השורה התחתונה
מה שקרה במאה ה־7 היה כיבוש ערבי אמיתי.
מה שקורה במאה ה־21 הוא כיבוש של השפה והזיכרון.
קוראים לזה הלבנת זהות.
אותו סיפור – רק הפעם עם מילים במקום חרבות.
הדרוזים הם דרוזים.
היהודים הם יהודים.
והערבים – הם ערבים.
והאמת? היא לא משתנה – גם אם מחליפים לה שם.
(הטקסט מבוסס על נאומים פומביים של אבו מאזן בשנים 2018–2019,
ועל ניתוחים היסטוריים ותרבותיים שפורסמו ברשת על תופעת “הלבנת הזהות הערבית”).
–
אני משקיעה המון מחשבה ומאמצים בכל מאמר כדי לתת לכם את התוכן האיכותי ביותר. אם המילים שלי נגעו בכם או הרגשתם שקיבלתם ערך מוסף, יש לכם אפשרות לפרגן ולעזור לי להפיץ את המסר הלאה >> מוזמנים ללחוץ כאן, לבחור איך נוח לכם לפרגן (קפה/פייבוקס/יוטיוב) ולהיות שותפים לדרך ❤️
