הברית האדומה ירוקה – והקשר למצב היום בישראל.

בשנת 1918 הבולשביקים דחסו את הצאר ניקולאי השני, הקיסרית אלכסנדרה וחמשת ילדיהם למרתף ביקטרינבורג ופתחו באש.

הקליעים ׳נבלמו׳ כיוון שהבנות תפרו יהלומים לתוך המחוכים שלהן – אז האדומים (הבולשביקים) סיימו את ״העבודה״׳עם כידונים, דקירות, ריסוק גולגולות וטבח הילדים בעודם בחיים.

לאחר מכן הם הפשיטו את הגופות, שפכו עליהן חומצה, שרפו את מה שנשאר והשליכו את השרידים ביער כדי להסתיר את הפשע.

זה היה רצח מכוון וסדיסטי של משפחה שלמה – כולל ילד קטן וחולה – בידי חיות קומוניסטיות שהיו זקוקות לדם של חפים מפשע כדי לבסס את כוחן.

מי שלא מכיר את הסיפור … אז קצת היסטוריה של אותה תקופה – שתסביר את ארוע הרצח שהיה אחד מנקודות המפנה האכזריות ביותר במאה ה-20.

הבולשביקים (בסלנג של התקופה: “האדומים”) התחילו כפלג רדיקלי וקיצוני בתוך המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הרוסית, בהנהגת ולדימיר לנין. פירוש השם ברוסית הוא “אנשי הרוב” – כינוי שלנין תפס לעצמו אחרי איזה פיצול פנימי בהצבעה, למרות שהם לא תמיד היו הרוב.

בשונה מסוציאליסטים אחרים שרצו שינוי הדרגתי ודמוקרטי, הבולשביקים האמינו בדבר אחד – מהפכה אלימה, טוטאלית ומיידית.

כשרעב ומלחמת העולם הראשונה פירקו את רוסיה, הצאר ויתר על הכס והוקמה ממשלה זמנית. הבולשביקים ניצלו את הכאוס, ביצעו הפיכה צבאית באוקטובר 1917 ותפסו את השלטון.

הם הקימו משטר דיקטטורי נוקשה שהלאים את הכל, ביטל את הרכוש הפרטי ודיכא כל שמץ של אופוזיציה.

כדי לשרוד את מלחמת האזרחים המטורפת שפרצה מיד לאחר מכן נגד “הלבנים” (הכוחות המלוכניים והליברלים), לנין והחברים שלו מיסדו את מה שנקרא “הטרור האדום” – מערכת של הוצאות להורג המוניות, מחנות כפייה ורדיפה חסרת רחמים של כל מי שנחשב “אויב המעמד”.

רצח משפחת המלוכה ביקטרינבורג היה חלק מהקו הזה – חיסול סמלי מוחלט כדי שלא יישאר שום סיכוי לקאמבק של המשטר הישן.

בסופו של דבר, הבולשביקים הם אלו שייסדו את ברית המועצות, והפכו את האידיאולוגיה המרקסיסטית-לניניסטית לדת מדינה קיצונית, שבהמשך, תחת סטלין, הגיעה לשיאים חדשים של טיהורים ורצח המונים.

עכשיו תשאלו- מה הקשר היהודי לסיפור הזה? שזה באמת חבית חומר נפץ היסטורית, וכדי להבין אותו צריך להפריד בין העובדות בשטח לבין מה שעשו מהן אחר כך.

הנוכחות היהודית בצמרת הבולשביקית ובתנועות המהפכניות ברוסיה בכלל – היו לא מעט יהודים. כמה מהשמות הבולטים ביותר בצמרת המשטר החדש היו ממוצא יהודי: לאון טרוצקי (שהקים את הצבא האדום), יאקוב סברדלוב, גריגורי זינובייב, לב קמנייב, וגם יאקוב יורובסקי – האיש שפיקד בפועל על כיתת היורים שרצחה את משפחת הצאר ביקטרינבורג.

הסיבה לכך לא הייתה קשורה ליהדות כדת. חשוב לציין כי תחת שלטון הצאר, היהודים ברוסיה סבלו מרדיפות קשות, פוגרומים ממוסדים והגבלות תנועה קשות (תחום המושב). האידיאולוגיה הבולשביקית הבטיחה שוויון מוחלט, ביטול הבדלי דת ולאום, ויצירת עולם חדש. עבור צעירים יהודים משכילים ורדיקלים, זו נתפסה כהזדמנות להשתחרר מהדיכוי.

עם זאת, חשוב לראות את התמונה המלאה:

הם התנתקו מהיהדות: אותם מנהיגים לא ראו בעצמם יהודים. הם היו אתאיסטים מוצהרים שהתכחשו לזהות הלאומית או הדתית שלהם. טרוצקי עצמו אמר פעם שהוא “לא יהודי ולא רוסי, אלא סוציאליסט”.

רוב היהודים לא היו בולשביקים: רוב הציבור היהודי ברוסיה תמך בכלל במפלגות ציוניות, בליברלים או בפלגים סוציאליסטיים מתונים בהרבה (כמו המנשביקים).

הבולשביקים היו מיעוט גם בתוך הרחוב היהודי.

המשטר הבולשביקי רדף את היהדות: מיד לאחר תפיסת השלטון, הבולשביקים הקימו את ה”יבסקציה” – המחלקה היהודית במפלגה. (״המחלקה היהודית״- הופס!) בכל מקרה תפקידה היה להילחם בדת היהודית, לסגור בתי כנסת, לאסור את לימוד העברית ולרדוף ציונים.

ועכשיו בכדי לסגור את הקצוות של אז להיום –

המיתוס של “היודאו-קומוניזם” קיבל תפנית בעקבות ראיון שעשיתי עם חוקרת בכירה של ברית המועצות – בשם; איזבלה טברובסקי (השיחה מוקלטת ומצורפת בתגובה הראשונה – ותוכלו להאזין לה).

איזבלה מפרקת את התהליך הגאו-פוליטי שלב אחר שלב:

רוסיה הסובייטית הצביעה בהתחלה בעד הקמת ישראל מתוך אינטרס קר – היא רצתה נקודת אחיזה במזרח התיכון וכלי לניגוח האימפריה הבריטית.

כשהם הבינו שישראל בוחרת בברית עם ארצות הברית ובקפיטליזם, הסיפור השתנה. הם עברו לחמש, לאמן ולממן את מדינות ערב, מתוך ביטחון מוחלט שהכוחות הערביים ימחצו את ישראל.

התבוסה הערבית ב-1967 הכתה את מוסקבה בהלם מוחלט. ההשקעה העצומה שלהם ירדה לטמיון, והם סירבו להאמין שישראל הקטנה ניצחה לבדה. מכיוון שהתרבות הפוליטית הסובייטית הייתה רוויה בקונספירציות, הם תרגמו את זה מיד ל”מזימה ציונית עולמית”.

שם נולדה אותה פרופגנדה שקטה, מתוחכמת ומסוכנת:

הסובייטים הבינו שהם לא יכולים להישמע כמו הנאצים, אז הם החליפו את המילה “יהודים” במילה “ציונים”, אבל הלבישו עליה את כל הסטראוטיפים האנטישמיים הישנים של שליטה עולמית, כסף ומזימות.

הם לקחו את המושגים שקרצו לשמאל העולמי באותה תקופה – אנטי-קולוניאליזם, אנטי-אימפריאליזם ומאבק בגזענות – והחדירו לתוכם את הנוסחה שישראל היא מקור כל הרשע, תוך השוואה שלה למשטר האפרטהייד ולנאצים.

הם לא החדירו את הנרטיב באש וצלצולים אלא בתחכום! דרך פסטיבלים, כנסים בינלאומיים ומימון חומרים אקדמיים, המסרים האלה חלחלו במשך 25 שנה לתוך האליטות של השמאל המערבי, והפכו שם לנורמה. (קטאר והאחים המוסלמים המשיכו את מה שהסובייטים זרעו).

זה בדיוק ההסבר לברית ״האדומה הירוקה״ – שאיזבלה נותנת למה שקורה היום בקמפוסים בארצות הברית – השפה והטיעונים של השמאל הרדיקלי נגד ישראל הם העתק-הדבק של פס הייצור הסובייטי מאותן שנים.

אז זהו ידידי- המשחק הגאו-פוליטי ההוא שיצר את התשתית להסתה שאנחנו חווים היום, והוא למעשה הבסיס לחיבור שקיים עד היום בין הקומוניזם לאיסלאם הקיצוני – ברית פוליטית ורעיונית שנראית לכאורה בלתי אפשרית, אבל יונקת ישירות מאותו שורש סובייטי שהפך את מדינת ישראל למטרה.