משבר הגירה חסר תקדים! הסיפור האמיתי של מובלעות הספרדיות במרוקו- סאוטה ומלייה
משבר הגירה חסר תקדים מטלטל את סאוטה ומלייה, המובלעות הספרדיות בצפון אפריקה. אלפי צעירים שוטפים בבת אחת את הגבולות היבשתיים, מציפים את הרחובות ומביאים את כוחות השיטור וההנהגה האירופית לסף קריסה אסטרטגית.
אבל למה דווקא שם? סאוטה ומלייה הן שתי הערים הספרדיות היחידות השוכנות על אדמת אפריקה, והן מהוות את הגבול היבשתי היחיד בין היבשת האפריקאית לאיחוד האירופי. לכן, כל תנודה פוליטית או הורדת לחץ מצידה של מרוקו הופכת את שתי המובלעות הללו לשער פרוץ ומיידי לתוך אירופה.
אלא שמבט מעמיק על הנתונים בשטח, על היחסים הדיפלומטיים ועל הפרספקטיבה ההיסטורית חושף תמונה מורכבת הרבה יותר מסתם משבר הומניטרי נקודתי.
סאוטה ומלייה אינן עוד נקודות גבול; הן מהוות את הגבול היבשתי היחיד של האיחוד האירופי עם יבשת אפריקה. המשבר הנוכחי מעלה אל פני השטח שלוש שכבות של מציאות: המנגנון הפוליטי הפנימי, השימוש בהגירה כנשק גיאופוליטי, והאירוניה ההיסטורית של הדמוגרפיה במערב.
1. המציאות בשטח: מה השתנה בגל הנוכחי?
אירועי פריצה לגבולות המובלעות הספרדיות אינם חדשים. אירועים דומים התרחשו במאי 2021 (כשכ-8,000 איש חצו לסאוטה תוך 36 שעות) ובאירוע הגדר הקטלני במלייה ביוני 2022. עם זאת, המשבר הנוכחי מתאפיין בשינויים מבניים משמעותיים:
שינוי במקור המהגרים: בעבר, רוב מוחלט של הפורצים היו מהגרים ממדינות אפריקה שמדרום לסהרה (סאב-סהרה). כיום נרשמת עלייה חסרת תקדים של צעירים מרוקאים עצמם – כולל קטינים – שמנסים לחצות את הגבול.
תיאום המוני ברשתות החברתיות: הפריצות הנוכחיות אינן תוצאה של יוזמות מקומיות או של רשתות מבריחים בלבד. קבוצות בטיקטוק ובטלגרם מייצרות תיאום ברמת שעת ההגעה ונקודת התורפה בגדר, מה שיוצר “הסתערות סימולטנית” שמציפה את כוחות השיטור.
כבילת ידי כוחות הביטחון: הנחיות משפטיות ופסיקות של בית המשפט העליון בספרד צמצמו את היכולת לבצע “החזרה חמה” (Pushback – גירוש מיידי לתוך מרוקו ברגע הנגיעה בגדר). המהגרים מודעים לכך שברגע שדרכו על אדמת המובלעות, המדינה מחויבת משפטית לקלוט אותם ולבחון את מעמדם.
2. מנגנון הלחץ: “Weaponized Migration” והזווית הפנימית בספרד
מאחורי הקלעים של גלי ההגירה פועלים שני מנועים מרכזיים:
הלבנת מעמד ואפקט המשיכה
בתוך ספרד, הממשלה הובילה מהלכים להסדרת מעמד (לגליזציה) של מאות אלפי מהגרים בלתי חוקיים שנמצאים בשטחה. בעוד שהממשלה מציגה זאת כצעד כלכלי שנועד להכניס עובדים למעגל המס, מפלגות האופוזיציה והמבקרים באירופה טוענים כי המהלך מייצר “אפקט משיכה” (Pull Factor) אדיר, שמעודד אלפים נוספים לנסות את מזלם. הדיון הסלים עד כדי כך שמנהיגים באירופה קראו לבחון את השעיית ספרד מהסכם שנגן, מתוך חשש שהמובלעות הפכו לשער פרוץ לכלל היבשת.
השלטר הגיאופוליטי של מרוקו
במדע המדינה מוכר המושג “Weaponized Migration” – שימוש בגלי הגירה ככלי סחיטה דיפלומטי. היחסים בין מרוקו לאלג’יריה מתאפיינים באיבה עמוקה, בעיקר סביב סוגיית הריבונות בסהרה המערבית.
כאשר ראש ממשלת ספרד ערך ביקור רשמי באלג’יריה כדי לחזק קשרי אנרגיה ומסחר, מרוקו ראתה בכך פגיעה באינטרסים המהותיים שלה. הדרך של רבאט להעניש את מדריד אינה דרך עימות צבאי, אלא דרך הימנעות מאכיפה: מורות לכוחות השיטור בגבול “להעלים עין”. ברגע שהשיטור המרוקאי מוריד לחץ, אלפי מהגרים שוטפים את הגדרות, והמסר למדריד ברור: אם ספרד לא תתחשב באינטרסים של מרוקו, מרוקו תפסיק לשמש כ”שוטרת של אירופה”.
התלות הכלכלית: הימור על הקו הדק
כדי להבין את עוצמת הסיכון שמרוקו לוקחת כשהיא משתמשת בהגירה ככלי לחץ, מספיק להסתכל על הנתונים הכלכליים של תלותה בשוק האירופי:
מכה ל-GDP: ירידה של 25% בלבד ביצוא המרוקאי לאיחוד האירופי משמעותה פגיעה של כ-1.8% עד 2.8% בתוצר המקומי הגולמי. נתק כמעט מוחלט פירושו התרסקות של 7% עד 11% מה-GDP של מרוקו.
סכנה למאות אלפי מקומות עבודה: צניחה של 25% ביצוא מסכנת באופן מיידי עד 375,000 משרות במרוקו. ירידה של 50% מעמידה בסיכון כ-750,000 משרות, ובמקרה של נתק כמעט מוחלט – עד 1.5 מיליון עובדים מרוקאים עלולים לאבד את פרנסתם.
הפסדי יצוא במיליארדי אירו: מדובר בסיכון ישיר של יצוא בשווי מורכב של כ-6.4 מיליארד אירו (בפגיעה קלה) ועד ל-25.5 מיליארד אירו בסינריו של נתק.
המספרים הללו מבהירים היטב: מרוקו משחקת על חבל דק מאוד. מצד אחד היא משתמשת בגבול הפרוץ כדי לסחוט הישגים מדיניים ממדריד ומאירופה, אך מן הצד השני – אירופה מחזיקה בידיה את המפתח לכלכלה המרוקאית. פגיעה קשה מדי ביחסים לא תפגע רק באירופה, אלא עלולה מוטט את המשק המרוקאי מבפנים.
לחץ על התמונה – לצפייה בסרטון בערוץ הטלגרם של דרך המחשבה.
ברצלונה, ספרד.
מהגרים מאושרים בשטח סאוטה, דקות אחרי שפרצו את הגבול ממרוקו(צילום: רויטרס)
מהגרים צעירים נכנסים לסאוטה דרך הים, בסוף יולי (צילום: AP Photo/Antonio Sempere)
עשרות מהמהגרים שהסתננו למובלעת הספרדית. הרוב הוחזרו הביתה, אבל לא כולם (צילום: REUTERS/Jon Nazca)
3. הנרטיב הפנים-מרוקאי: מלחמת הגרסאות
לצד הלחץ הגיאופוליטי, קיימת מלחמת נרטיבים פנימית בתוך מרוקו עצמה:
העמדה הממסדית-מרוקאית: חוקרים וגורמים המקורבים לשלטון המרוקאי טוענים כי מרוקו היא בעצמה קורבן של המשבר. לפי נרטיב זה, תנועות אסלאמיסטיות פנימיות מנהלות תעמולה שמציגה את אירופה כארץ המובלעות הבלתי מוגבלות ואת מרוקו כ”מדינה כושלת”, במטרה לערער את מוסד המלוכה ואת הלגיטימיות של השלטון לקראת הבחירות. כמו כן, הם מצביעים על הלחץ הדמוגרפי שמרוקו סופגת בעצמה כתוצאה מהגירה ממדינות הסהאל.
הקולות מהשטח והרשתות: מנגד, תגובות של אזרחים מרוקאים וצעירים ברשתות החברתיות מציגות מציאות פשוטה בהרבה: מצוקה כלכלית קשה, אבטלה גבוהה ותחושת ייאוש. בנוסף, מבחינת חלקים נרחבים בציבור המרוקאי, סאוטה ומלייה הן אדמות מרוקאיות כבושות, ולכן חציית הגבול אינה נתפסת בעיניהם כהגירה בלתי חוקית, אלא כחזרה לשטחם הלאומי.
4. הפרדוקס ההיסטורי: בין נימוק היסטורי למציאות בשטח
כדי להבין את שורשי הסכסוך על סאוטה ומלייה, יש לפרק את הטענה הפוסט-קולוניאלית המקובלת במערב, המציגה את הערים הללו פשוט כ”שארית קולוניאלית אירופית באפריקה”, ולבחון את ציר הזמן של השליטה באזור:
התקופה הרומית והביזנטית (מאה 2 לפנה”ס – מאה 7 לספירה): רצועת החוף של צפון אפריקה הייתה חלק בלתי נפרד מהעולם הלטיני-נוצרי במשך מאות שנים.
הכיבוש הערבי-מוסלמי (המאה ה-7): האזור נכבש מביזנץ ועבר לשליטת שושלות ברבריות-מוסלמיות (ובהן המרינים והווטאסים), ששימשו בסיס פלישה לחצי האי האיברי.
ה”רקונקיסטה” והגנת המצרים (1415, 1497): פורטוגל וספרד תפסו את סאוטה ומלייה לא כחלק ממפעל קולוניאליסטי מודרני של שדידת משאבים מעבר לים, אלא כצעד מנע אסטרטגי – אבטחת המצרים ומניעת פלישות מוסלמיות נוספות לתוך אירופה.
העידן המודרני (1956): עם סיום הפרוטקטורט הצרפתי-ספרדי והקמת מרוקו המודרנית, ספרד החזירה את שטחי החסות, אך הותירה בידיה את סאוטה ומלייה כשטח ריבוני היסטורי.
אם הנוכחות הספרדית נשענת על רציפות היסטורית והגנה אסטרטגית, למה להתייחס אליה כאל “מדיניות קולוניאלית”?
התשובה טמונה בהפרדה בין הצידוק של העבר לבין ההתנהלות בהווה. לשפוט את תפיסת הערים במאה ה-15 לפי המושגים של הקולוניאליזם המודרני זה עיוות היסטורי; ספרד ופורטוגל לא באו להקים מושבות ניצול, אף על פי שהן הפכו מאוחר יותר למובלעות מבוצרות עם אופי צבאי-אסטרטגי מובהק. מנגד, הניסיון הספרדי להתכסות כיום בהיסטוריה כדי להצדיק את המציאות בשטח הוא משחק כפול.
בפועל, החזקת מובלעות מבוצרות, מבצרים צבאיים וגדרות הפרדה על אדמת יבשת אפריקה במאה ה-21 היא התנהלות כוחנית ואימפריאלית לכל דבר. ספרד משתמשת בהיסטוריה כעלה תאנה משפטי. היא דורשת שיכירו במאחזים האפריקאים שלה כחלק בלתי נפרד מהמולדת.
5. האירוניה של 1492 מול המציאות כיום
ההשוואה בין מדיניות הגבולות של ספרד בעבר לבין המדיניות כיום מציגה אירוניה היסטורית עמוקה:
ב-31 ביולי 1492 נכנס לתוקפו צו גירוש ספרד. הממלכה הספרדית בחרה לגרש מאות אלפי יהודים – האוכלוסייה המשכילה, הרפואית, המדעית והכלכלית החזקה ביותר שלה – מתוך נכונות לשלם מחיר כלכלי ואסטרטגי כבד, ובלבד להשיג אחידות דתית, טיהור לאומי ושליטה מוחלטת בגבולות.
500 שנה לאחר מכן, המשוואה התהפכה לחלוטין. כיום, הנהגות פוליטיות במערב מוותרות על השליטה האפקטיבית בגבולות ועל האחידות התרבותית, מתוך שיקולים פוליטיים ואלקטורליים קצרי טווח.
בעוד שב-1492 המדינה הקריבה את שגשוגה הכלכלי למען רעיון של ריבונות ואחידות, כיום מנגנוני השלטון מוותרים על הריבונות והביטחון הלאומי לטובת ניהול אוכלוסיות שמשנות מן היסוד את הדמוגרפיה של היבשת.
“האנוסים” – הסיפור המפואר והטראגי של גירוש יהודי ספרד ופורטוגל – דר’ עליזה מורנו| לצפייה- הקליקו על התמונה.
עדכון אקטואלי – 20.08.2-26
לסיכום, והסטנדרט הכפול של ספרד.
העימות המדיני שמובילה ממשלת ספרד נגד ישראל כבר מזמן חצה את גבולות הביקורת הלגיטימית, והפך לקו אנטי-ישראלי חריף בזירה הבינלאומית.
בזמן שראש ממשלת ספרד מנצל במות גלובליות כדי להאשים את ישראל בהפרות החוק הבינלאומי ולהטיף לנו על “כיבוש”, “קולוניאליזם” וגניבת אדמות – כדאי להפנות את הזרקור דווקא למפה הריאליסטית של צפון אפריקה, שם נחשף הסטנדרט הכפול של מדריד במלוא תפארתו.
לפני שניכנס לפרטים נתחיל מהסוף להתחלה; האמת היא שספרד מנהלת בעצמה מדיניות קולוניאלית ומחזיקה עד היום בריבונות ובשליטה מעשית במובלעות טריטוריאליות על אדמת יבשת אפריקה, שטחים שזכו לשם המכובס “שטחי ריבונות”.
בראשן עומדות הערים סאוטה ומלייה, הנמצאות פיזית בתוך מרוקו ומנוהלות על ידי הספרדים באדיקות. אליהן מצטרף המבצר הצבאי המבוצר פניון דה ולז – אי סלעי קטנטן שנכבש במאה ה-16, ומאז שרעידת אדמה חיברה אותו ליבשת, הוא מייצר את הגבול הבינלאומי הקצר ביותר בעולם, בסך הכל 85 מטרים של חול שמפרידים בין מרוקו לצבא ספרד. מרוקו תובעת את כל האדמות האלה כבר עשרות שנים ורואה בהן שטח כבוש לכל דבר, אבל ספרד נלחמת בשיניים כדי לשמר את האינטרסים שלה, ומחזיקה שם גדרות הפרדה מסיביות, מבוצרות וחמושות בלב אפריקה כדי לחסום את המקומיים.
במקביל, ספרד נאבקת כדי לשמר את אופיים המערבי של הנכסים הללו, כולל באיים הקנאריים, שם היא מתמודדת בשנים האחרונות עם אתגר הגירה אפריקאי מסיבי שמאיים על הריבונות שלה.
המטרה הגיאופוליטית של מדריד ברורה: להחזיק בעוגנים האסטרטגיים האלה בכל מחיר, כדי להבטיח שכל קביעת גבולות או דיון בינלאומי עתידי ישאירו את הריבונות והנכסים הכלכליים בידיים ספרדיות – ולא אפריקאיות.
נקודת המפנה האמיתית הגיעה בסוף שנת 2020, כחלק מהסכמי אברהם. ממשל טראמפ הוביל אז מהלך שחמט דיפלומטי והכיר רשמית בריבונותה של מרוקו על מערב הסהרה, בתמורה לנרמול היחסים עם ישראל – מהלך שבו נקטה בהמשך גם ישראל באופן רשמי. ההכרה הזו קבעה עובדות חדשות בשטח וגרמה לטלטלה פוליטית קשה במדריד, שפתאום ראתה בחיבור האמריקאי-ישראלי איום ישיר על המובלעות שלה והשפעתה בצפון אפריקה.
בשורה התחתונה, כשזה נוגע למזרח התיכון, ספרד ממהרת לעמוד על הבמה הבינלאומית ולהטיף על צדק, התנחלויות וזכויות עמים.
אז זהו ידידיי, כשזה נוגע לאינטרסים הטריטוריאליים והקולוניאליים שלה באפריקה – אותן שיטות בדיוק עובדות אצלה מצוין. דיפלומטיה היא תמיד משחק של אינטרסים, וטוב להכיר את המפה המלאה מאחורי המסכות המוסריות המדומות של האירופאים.
עוד על הקשר המורכב והמרתק הזה בין מרוקו, ספרד והאינטרס הישראלי – חלק מראיון המלא שערכתי בפודקאסט למטה.
לצפייה בראיון – קליקו על התמונה.
מוזמנים להצטרף לאלפי המנויים הניוזלטר של דרך המחשבה – אחת לחודש כל המאמרים והראיונות הכי חדשים – יגיעו במרוכז לתיבת המייל שלכם- ללא תשלום – ניתן לבטל מתי שרוצים👇
להרשמה- הקליקו כאן.
