23 ביוני, 2026
ראיון בלעדי בערוץ דרך המחשבה עם ג’אסם אל-ג’וריד מכווית
בעולם פוליטי המנוהל על ידי כותרות דיפלומטיות מלוטשות ונרטיבים תקשורתיים קבועים מראש, קולות בודדים מצליחים לעיתים לסדוק את החומה ולהציג את המציאות כפי שהיא מתרחשת בחדרים הסגורים. ג’אסם אל-ג’וריד, עיתונאי חוקר, אנליסט פוליטי וכיום פליט פוליטי המתגורר בקנדה, הוא קול כזה. לאחר שנידון ל-14 שנות מאסר בכווית בשל התנגדותו הפומבית לאחים המוסלמים ולזרם הלווהאביסטי, ולאחר שפוטר מהעיתון המשפיע “אל-קאבאס” בשל תמיכתו הגלויה בנורמליזציה ובהסכמי השלום עם ישראל, הוא מציג ניתוח ריאליסטי, קר ומפוכח של הדינמיקה האזורית במזרח התיכון.
כווית: מהקולוניזציה האידיאולוגית ועד לחוק החסוי
בניגוד לתפיסה הרווחת המזהה את כווית כיום כאחת המדינות העוינות ביותר לישראל במפרץ, אל-ג’וריד מדגיש כי מבחינה היסטורית, כווית התאפיינה במערכת ליברלית ודמוקרטית ייחודית בקרב מדינות ה-GCC, שכללה עיתונות פתוחה וחברה משכילה. הוא מזהה את נקודת המפנה הנוכחית בלחצים החיצוניים שהופעלו על המדינה מצד שכנותיה, לצד חילופי השלטון בשנת 2020 עם מותו של האמיר שייח’ סבאח, שהובילו להחלשת ההנהגה ולעליית כוחם של הגורמים הרדיקליים.
אחת החשיפות המרכזיות נוגעת לתשתית המשפטית של הרדיקליזם בכווית: החוק המפורסם משנת 1967, שנדחף על ידי גמאל עבד אל-נאצר ומגדיר את כווית כנמצאת במלחמת הגנה, כוון במקור נגד “קבוצות ציוניות” ומעולם לא הזכיר את מדינת ישראל במפורש. אל-ג’וריד, שהוביל מאמצים לרפורמה חוקתית במדינה לפני שנאלץ לברוח, מציין כי חוק זה אינו פעיל עוד מבחינה פונקציונלית, וכי הזהות “הערבית” של מדינות רבות באזור היא למעשה תולדה של קולוניזציה לשונית ודתית, בעוד שהעמים המקומיים מחזיקים בשורשים היסטוריים שונים, כגון כנעניים או טורקיים.
פירוק המניפולציה הדתית והזהות המומצאת
כחוקר, אל-ג’וריד פנה ישירות אל המקור הדתי המרכזי – הקוראן – ומצא כי הוא עומד בסתירה מוחלטת לנרטיב האנטי-ישראלי המוזרק במערכות החינוך ובמסגדים בעולם הערבי. לדבריו, עם ישראל והיהודים מוזכרים בקוראן מאות פעמים כעם מבורך ומוגן, בעוד שאין כל אזכור לשמות המשפחה הערביים או לזהות הלאומית הפלסטינית, אותה הוא מגדיר כ”פרויקט מומצא” המנוהל על ידי הנהגה מושחתת המעשירה את עצמה על חשבון הציבור.
המניפולציה הזו, לדבריו, פועלת באמצעות ניתוק מכוון של היהודים המודרניים משורשיהם ההיסטוריים בארץ ישראל, תוך שימוש בארגונים בינלאומיים דוגמת אונר”א כדי להנציח את השנאה מדור לדור ולמנוע פתרון פוליטי אמיתי. הוא אף מציג הבחנה תרבותית סמלית: כיסוי הראש האדום שהוא לובש (ה”קאטרה”) הוא פריט מסורתי להגנה מפני האקלים הקיצוני במפרץ, והוא נפרד לחלוטין מהכאפייה בשחור-לבן שנלקחה מעיראק והפכה לסמל פוליטי רדיקלי.
מאחורי הקלעים של הגיאופוליטיקה במפרץ
אל-ג’וריד מציע לקרוא את המפה האזורית לא דרך כותרות העיתונים, אלא דרך האינטרסים האסטרטגיים האמיתיים המתנהלים בערוצים החשאיים. הניתוח שלו מחלק את האזור לשני מחנות ברורים:
האיראנים הם בכלל לא איראנים – הם פולשים שיושבים על עם מתקדם. משמרות המהפכה הם האויב של כולם שם, לתמיד. מאחורי הגב והכותרות הדיפלומטיות המזויפות – כווית והאמירויות רק מחכות שהם יתרסקו כבר. סעודיה לעומתן משחקת משחק כפול ומלוכלך – היא לא רוצה שאיראן תיעלם. היא צריכה אותם חלשים אבל חיים, רק כדי להצדיק את הקיצוניות של עצמה. ואמריקה? האמריקאים חותמים על הסכמים מטופשים בשביל לגרד קולות בבחירות, ושוכחים שלג’יהאדיסטים אין אלוהים והם בחיים לא יכבדו הסכם שנחתם עם “כופרים”.
המדיניות המערבית: ההסכמים של ארצות הברית עם איראן מבוקרים כצעדים קצרי טווח שנועדו לשרת אג’נדות פוליטיות פנימיות, כגון בחירות האמצע. אל-ג’וריד מזכיר כי במערכת האמונות הג’יהאדיסטית (המחלקת את העולם ל”דאר אל-אסלאם” ו”דאר אל-חרב”), אין כל תוקף ארוך טווח להסכמים שנחתמו עם “כופרים”- לדעתו המלחמה מול איראן תחזור.
עתיד הבריתות והתזוזה שאחרי השביעי באוקטובר
לגבי הסכמי אברהם, אל-ג’וריד מביע חוסר שביעות רצון מהארכיטקטורה הנוכחית שלהם. לדבריו, ההסכמים סובלים מחסרון מבני קריטי: היעדרו של מנגנון הגנה צבאי הדדי מחייב, בדומה לברית נאט”ו. בהיעדר מטריה ביטחונית רשמית, מדינות האמירויות וכווית נותרו חשופות למתקפות ישירות במהלך המלחמה, מה שגורם למדינות משקיפות (כמו אינדונזיה או מלזיה) להסס לפני הצטרפות רשמית. עם זאת, מתחת לשולחן, שיתוף הפעולה הביטחוני והטכנולוגי (כמו העברת מערכות כיפת ברזל) נמשך באופן דינמי.
באופן פרדוקסלי, השביעי באוקטובר חולל שינוי עמוק בקרב משפיענים ואקטיביסטים בעולם הערבי. אנשים שהחזיקו בעבר בעמדות אנטישמיות חריפות חצו את הקווים ועברו למחנה שאל-ג’וריד מגדיר כ”מחנה הציוויליזציה, השלום והשגשוג”, מתוך הבנה שהטרור האסלאמיסטי מהווה איום זהה על החברות שלהם.
הוא חותם את השיחה עם שירן רז בדרך המחשבה – בתזכורת היסטורית משנת 1990: כאשר סדאם חוסיין ויאסר ערפאת פלשו לכווית, סדאם שיגר טילים לעבר ישראל כדי להסיח את הדעת, אך ישראל בחרה שלא להגיב כדי לשמור על שלמות הקואליציה הבינלאומית שהגנה על כווית, בזמן שהלובי היהודי בוושינגטון פעל למען שחרור המדינה. האירוע הזה הוכיח כבר אז לבכירים במערכת הביטחון הכוויתית כי בין שתי המדינות קיימת שותפות גורל עמוקה מול איומים רדיקליים משותפים. מבחינתו, על ישראל להמשיך לדבוק ביסודות המוסר ובפריזמת האמת שלה – שכן אלו הערכים היחידים שמייצרים בריתות אסטרטגיות יציבות לטווח ארוך.
השיחה המלאה בערוץ דרך המחשבה.
עדכון: 30 במרץ, 2026
המזרח התיכון בנקודת רתיחה – צבת גרעינית, פרוטקשן ומשחקי כוח
בחוץ מתרחשות תזוזות טקטוניות שדורשות מבט רחב יותר, וזה בזמן שהתקשורת מסקרת כל מיקרו-אירוע ויוצרת מסך עשן סמיך.
אתמול בבוקר ערוצי הטלגרם של פרו חיזבאללה הפיצו תמונה של מוחמד בן סלמאן וראש ממשלת פקיסטן עם טקסט על “כישלון הברית” ביניהם.
לכאורה עוד ידיעה מתוך אינסוף פוש-אפים שקופצים לנו מכל מקום על המסך, אבל מבדיקה הסתבר שהתמונה צולמה בכלל באפריל 2024 והציטוטים שהם הוסיפו על “מזומן תמורת הרתעה שנכשלה” הם חצאי אמיתות. הם לקחו ציטוט אמיתי מה-Financial Times, הדביקו אותו על תמונה ישנה, והפכו אותו ל”הברית קורסת לגמרי!” – ניסיון ברור לסכסך בין פקיסטן לסעודיה. אז מה הקטע ולמה זו לא ״סתם״ ידיעה?
יש פה ניסיון של חיזבאללה ותומכיו – לסכסך בין המדינות (פקיסטן וסעודיה).
הסיבה היא שזה מגיע דווקא בזמן שאיראן בלחץ מהאולטימטום של טראמפ, שהציב דד-ליין ל-6 באפריל, רגע לפני פגיעה אנושה בתשתיות החשמל שלהן, והם מנסים לייצר מצג שווא של התפרקות הקואליציה מולה.
בפועל, פקיסטן היא המדינה היחידה באזור שלא תלויה באיראן להגנתה בזכות היותה מעצמה גרעינית
.
הסכם ההגנה האסטרטגי (SMDA) שנחתם בין סעודיה לפקיסטן בספטמבר 2025 מעגן את המציאות שבה הסעודים, שמימנו את פרויקט הגרעין הפקיסטני עוד משנות ה-70, מקבלים “מטרייה גרעינית” בתמורה לסיוע כלכלי מאסיבי (הבהרה חשובה- פקיסטן זקוקה נואשות לכסף הסעודי).
אז בזמן שבאיראן מדברים על בריתות שמתפרקות, מתוך פחד לאבד שליטה ובצדק! כי כאשר מסתכלים על המפה, מבינים את המלכוד האיראני: סעודיה לוחצת עליהם מהמפרץ (מערב-דרום), ופקיסטן סוגרת אותם מהצד השני (מזרח).
כשהשתיים האלה משתפות פעולה צבאית וכלכלית, איראן מוצאת את עצמה בתוך “צבת” של מדינות סוניות חזקות שעלולות להיות עם ארה״ב וישראל.
וזה בדיוק מה שאיראן מנסה למנוע בכל מחיר -דרך דיסאינפורמציה וסכסוך.
מה גם שהמיקום של פקיסטן קריטי – בגלל הקרבה למצר הורמוז. הצי הפקיסטני יכול להגיע לאזור המצר תוך זמן קצר מאוד ולשבור את ה”פרוטקשן” שאיראן מנסה לגבות שם מספינות. (פרוטקשיין? מי אמר פה פרוטקשיין? אני!)
אז מה הקטע? חבר פרלמנט איראני בכיר הודה שהם גובים “דמי מעבר בטוח” של 2 מיליון דולר מכל ספינה במצר הורמוז, מה שהופך את המצר למכונת מזומנים שמניבה לאיראנים הכנסות נפט של כ-139 מיליון דולר ביום, ובנוסף הם גובים דמי מעבר של 2 מיליון דולר מכל ספינה שעוברת, בזמן ששכנותיהן מושבתות. (כן, ממש עכשיו בזמן האולטימטום של טראמפ).
עכשיו מגיע החלק המעניין יותר מכל סדרת ׳אקשיין׳ בנטפליקס!
קבלו; המתח הזה מתרגם לרווחי ענק בשוק ההון! קחו משהו לשתות. הנה זה בא!
בדיוק 15 דקות לפני שטראמפ צייץ על “שיחות פרודוקטיביות” והשהיית התקיפות, בוצעו טריידים משולבים בשווי חוזים של כ-2 מיליארד דולר.
מה?? רגע! הפעילות החריגה כללה הזרמת כ-1.4 מיליארד דולר לחוזי S&P 500 ומכירת חוזי נפט במאות מיליוני דולרים נוספים – המהלך הניב רווחים עצומים בתוך דקות ועורר חשד כבד לשימוש במידע פנים מתוך הבית הלבן
הבנתם את הארוע? ייתכן שמישהו משחק עם שוק ההון – ע״י הדלפות מתוך הבית הלבן וגורף מיליארדים וגם שומר על מחירי שוק האנרגיה שלא יתפוצצו. בזמן מלחמה. מוכר לכם מאיפשהו?
ממשיכים.. במקביל, קטאר הכריזה על “כוח עליון” (Force Majeure) מול לקוחות באירופה ובאסיה לאחר שטילים איראניים פגעו במתחם ראס לפאן ונטרלו 17% מכושר ייצוא הגז העולמי.
הנזק שם צפוי לקחת שנים לתיקון, מה שגורר מדינות כמו איטליה, סין ודרום קוריאה למרוץ נואש אחר חלופות אנרגיה בשוק מצטמצם. לא שאני אזיל דמעה – אם הכיסים ההעמוקים של קטאר יתרוקנו עד הדולר האחרון שבהם.
לסיכום,
(מתוך המאמר המצויין של יגאל כרמון מממרי – Middle East Media Research Institute )
כרמון קובע שאיראן היא כבר מעצמה גרעינית, הוא לא מדבר על “פוטנציאל”, אלא על נשק גרעיני טקטי שקיים בשטח ומגובה בטילים לטווח של 4,000 ק”מ.
הוא משווה את האידיאולוגיה השיעית לנאציזם לא כהתרסה, אלא כניתוח מבני – משטר שלא יעצור בשום הסכם כלכלי כי היעד שלו הוא דתי-אפוקליפטי (ביאת המהדי).
חשוב להבין: המטרה של איראן היא ארה”ב! ישראל היא רק המכשול בדרך – היעד הסופי של טהראן הוא הכנעת המערב והשמדת “השטן הגדול”.
אין אופציה לעסקה:
בניגוד לאשליית ה”ביזנס” של טראמפ, כרמון מבהיר שאי אפשר לקנות אידיאולוגיה כזו בכסף. הפתרון היחיד שהוא מציג הוא הכרעה צבאית טוטאלית וטיהור אידיאולוגי עמוק של ההנהגה הדתית ב-Qom.
ובהקשר הזה-
בזמן שהאזור כולו מראה איך הם עושים “ביזנס” ופרוטקשן במצר הורמוז, כרמון מזכיר לנו שהכסף הזה הוא רק אמצעי למטרה אחת: השמדה!
הוא מפרק את האשליה שמישהו שם יתקפל בגלל סנקציות או אולטימטום של דד-ליין.
זהו ידידיי, חשוב לזכור מי האויב, הוא לא מחפש לשפר עמדות במשא ומתן, אלא עולם בלי מערב.
–
סעודיה – הנבואה שהגשימה את עצמה?
מרתק לראות את הניתוח של MbS (יורש העצר מסעודיה) מ-2018 במבחן המציאות של 2026
ב-2018 מוחמד בן סלמאן הניח תשתית אידיאולוגית לכל מה שאנחנו רואים היום במזרח התיכון. למרות הביקורות על שיטותיו הפנימיות, על מלחמת תימן וריכוז הכוח שלו,
בניתוח הגיאופוליטי הוא זיהה דפוסים שהמערב בחר להתעלם מהם.
הבסיס למהלכים שלו יושב על כמה עקרונות ברורים, והיום, אחרי מלחמות חמאס, חיזבאללה והחות’ים, קשה להתעלם מהדיוק שלהם.
הראשון הוא “משולש הרשע”-
הוא הגדיר מפת איומים שחיברה בין איראן, האחים המוסלמים וארגוני טרור כמו אל-קאעידה ודאעש.
טען שכולם משרתים מטרה דומה:
הרס מדינת הלאום הערבית המודרנית לטובת ח’ליפות או אידיאולוגיה דתית-התרחבותית.
כהוכחה הוא חשף שאיראן נותנת מקלט בטוח להנהגת אל-קאעידה – כולל לבנו של אוסמה בן לאדן – מה שמוכיח שהאידיאולוגיה הקיצונית חוצה זרמים דתיים כשמדובר במלחמה בסדר האזורי.
עקרון נוסף הוא המשוואה הכלכלית –
כסף שווה טילים ולא רווחה,
מי מאיתנו לא מבין את זה היום?
הטיעון שלו על ה-150 מיליארד דולר, הנכסים שהופשרו לאיראן תחת ממשל אובמה כחלק מהסכם הגרעין, היה פשוט: ההסכם היה טעות כלכלית לפני שהיה טעות ביטחונית.
בזמן שהמערב האמין שמסחר יהפוך את איראן למדינה נורמלית, בן סלמאן זיהה שהזרמת המזומנים הזו היא דלק למלחמה.
ב-2026 ברור שהעדיפות של טהרן הייתה בניית “טבעת אש” ויכולות צבאיות – הרבה לפני רווחת העם האיראני.
זה מתחבר להשוואת חמינאי להיטלר. ב-2018 זה נשמע לעולם כמו פרובוקציה של מנהיג צעיר, אבל הניתוח שלו קבע שהעולם עושה עם איראן את אותה טעות פיוס שנעשתה מול גרמניה הנאצית ב-1938.
המסר היה חד: אי אפשר להכיל אידיאולוגיה ששואפת להתרחבות אינסופית. או שעוצרים אותה בזמן, או שמשלמים מחיר כבד הרבה יותר אחר כך.
גם “חזון 2030” נבנה ככלי הגנה. בן סלמאן הבין שסעודיה לא תנצח את איראן רק עם מטוסים – אלא בעזרת שגשוג.
זהו ניסיון לבנות אלטרנטיבה של כלכלה וטכנולוגיה מול המודל האיראני, אבל כאן גם נמצא האתגר הגדול שלו.
עם כל הרפורמות החברתיות, סעודיה היא עדיין מדינה מוסלמית שמרנית עם שורשים פרימיטיביים עמוקים.
מעבר לשינויים הוויזואליים, קיימת בעיה קשה של זכויות אדם, דיכוי נשים ופער אדיר בין השיווק המערבי למציאות.
זהו ניסיון ליצור סוג של ״אוטוקרטיה טכנולוגית” – קידמה כלכלית ללא חופש פוליטי. (בכל זאת זו עדיין מדינה מוסלמית).
מוחמד בן סלמאן. צילום: רויטרס
המורכבות הזו מסבירה גם את פרדוקס הדמוקרטיה והסכמי אברהם, התנאי על “מדינה פלסטינית”.
זה לא עניין של צדק, והמציאות צינית בהרבה. MbS הוא פרגמטיסט שרואה באיראן איום קיומי, אך הוא מפחד לא פחות מהתרחבות מודל הדמוקרטיה הישראלית באזור. מבחינת המדינות הערביות – מדינה אחת דמוקרטית באיזור – זה כבר יותר מידי! הם גם זוכרים את האביב הערבי שהפך לחורף איסלמי
(ד״א יש לי מאמר מרתק בנושא, הקליקו כאן).
עבורו, הערכים הליברליים של ישראל הם סכנה מדבקת.
לכן, הדרישה למדינה פלסטינית היא לא דאגה לפלסטינים – שמעניינים אותו כקליפת השום – אלא כלי לניהול סיכונים ומרחק ביטחוני.
זהו ידידיי, בסופו של דבר, הניתוח שלו מ-2018 לא היה מושלם, אבל הוא זיהה מוקדם את ליבת האיום:
אידיאולוגיה שמשתמשת בכסף ובפרוקסי כדי לשנות את פני האזור כולו. והאייתולות הם נ!אצים.
עכשיו, במרץ 2026, סעודיה תצטרך להחליט מה מפחיד אותה יותר: איראן יותר דמוקרטית אחרי נפילת המשטר, או איראן נאצית שנותרה עם המשטר הקיים.
–
בחריין: הטרור השקט מתחת למסלולי הפורמולה 1
בחריין מצליחה לשמור על תדמית מאוד “נקייה” ומערבית יחסית לשכנות שלה. היא נתפסת כמודרנית, פתוחה לעסקים, מארחת פורמולה 1, וחתמה על הסכמי אברהם.
אבל מתחת לפני השטח – מדובר באחד המשטרים היותר נוקשים במפרץ.
הסיפור המרכזי שם הוא הדיכוי העדתי:
השלטון (משפחת אל-ח’ליפה) הוא סוני, בזמן שרוב האוכלוסייה – סביב 60% עד 70% – היא שיעית.
השלטון חי בחרדה מתמדת שהרוב השיעי יתקומם, יפיל אותו, ויהפוך את המדינה לשלוחה של איראן.
עינויים שיטתיים- במכות, מכות חשמל, מניעת שינה ותקיפות מיניות בבתי הכלא כדי להוציא הודאות.
ביטול אזרחות למאות מתנגדי משטר, מה שמשאיר אותם חסרי כל זכויות.
הם חזרו להוציא להורג פעילים פוליטיים.
העולם בדרך כלל שותק להם כי בחריין היא נכס אסטרטגי עצום – שם יושב המטה של הצי החמישי של ארצות הברית.
–
קטאר: האויב שמתחפש למתווך
אם בחריין היא המעבדה לדיכוי, קטאר היא המעבדה להונאה גיאופוליטית. יגאל כרמון (נשיא ממרי) מגדיר את זה בצורה הכי חדה שיש: קטאר היא לא מתווכת, היא תומכת טרור שקנתה את המערב בכסף.
הפרדוקס הקטרי הוא המפתח להבנת המלחמה ב-2026:
המשחק הכפול: יד אחת מחבקת את המערב (בסיס חיל האוויר האמריקאי, השקעות במיליארדים באוניברסיטאות), והיד השנייה מאכילה את “משולש הרשע” – חמאס, טליבאן והאחים המוסלמים.
השותפות עם איראן: זה לא רק אידיאולוגיה, זה כסף. הן חולקות את שדה הגז הגדול בעולם (South Pars). איראן יכולה לחסל את קטאר בדקה, אבל היא מעדיפה אותה כ”סוס טרויאני” בתוך המחנה המערבי.
הזניית השפה: השימוש במילה “מתווכת” הוא הונאה. קטאר משתמשת בטרור כדי לייצר לעצמה השפעה וכוח, בזמן שהיא בונה לעצמה תדמית “נקייה” דרך אל-ג’זירה באנגלית (שנראית הפוך לגמרי מאל-ג’זירה בערבית).
ב-2026, כשאנחנו בשיא המערכה מול “הנאציזם הדתי-מודרני” של איראן, אי אפשר להתעלם מהתפקיד של קטאר. היא המכשול העיקרי לנטרול הציר האיראני, כי היא נותנת לו חבל הצלה מדיני וכלכלי בחסות אמריקאית.
כאשר היו לנו חטופים, מייד אחרי ה 7.10 כרמון הציע בנחרצות:
“הגיע הזמן להפסיק לבקש מהם “רחמים” על חטופים ולהתחיל להפעיל עליהם לחץ כלכלי וסייבר אגרסיבי. קטאר היא מדינה קטנה ופגיעה – ברגע שהכסף והשקט שלהם יהיו בסכנה, הכל ישתנה”
לצפייה בפרק עם מייסד ונשיא ממרי- מכון מחקר. להאזנה הקליקו על התמונה.
–
הטקסט הוא פרשנות אישית שלי, על סמך מידע גלוי והצלבת נתונים של מכוני מחקר ומגזינים מקצועיים.
רוצים להעמיק? חפשו “דרך המחשבה” באתר, ראיונות ביוטיוב ובאפליקציות.
