בין גאולה להתעלמות מההיסטוריה: מחשבות בעקבות שיחה עם נטורי קרתא
זה תפס אותי מיד. השבוע ראיתי פודקאסט של יודל הירש, איש נטורי קרתא, עם הרב גיא אלאלוף.
לפני הצפייה, נזכרתי בסרטון של הרב ספי גלדצהלר, שנכנס למאה שערים ממש לתוך המעוז שלהם. הדיון שם היה סוער, האיכות הטכנית נוראית, ובכל זאת הסרטון צבר המון צפיות. ניסיתי להקשיב אז ונשברתי מהר, אבל משהו נשאר בי, מסוקרן.
אנחנו רגילים לראות את אנשי נטורי קרתא מפגינים לצד אויבי ישראל. ותחושת כעס עליהם היא כמעט רפלקס אוטומטי. אבל כשיושבים מול שיחה חשופה מהצד שלהם – משהו אחר קורה. קופץ קטליזטור שגורם לחשוב.
צילום: יוסי שחר
על פניו עושה רושם שיודל הירש הוא בחור חמוד ואינטליגנטי. הוא למד עברית בעצמו, למרות שרובם מדברים רק אידיש. מבחינתם העברית היא שפה ציונית “אסורה” (שהרסנו את שפת הקודש), רואים שהוא חכם, חושב לעומק, ושולט היטב בכתובי היהדות.
ואז מגיעה התפיסה.
מבחינתו אנחנו עדיין בגולה, גם כשאנחנו כבר בארץ ישראל ובנינו מדינה. כל עוד המשיח לא בא – אסור עלינו היהודים מדינה ושלטון. עצם קיומם של מדינה ומוסדות רק מרחיק את הגאולה.
הציונים, לדבריו, חיים בחטא וממאיסים ומשניאים את היהודים על העמים. לכן אין שום סיבה להפציץ בעזה או באיראן- כי זה רק התגרות נוספת ממה שכבר עוללנו- לדעתם צריך לתת לערבים לשלוט כאן, ואנחנו נחיה תחתיהם – כבני חסות – כמו שחיו יהודים בקהילות בכל העולם וכמו שחיים היום יהודים באיראן.
דרך אגב, ראיינתי את העיתונאי גדעון לוי לפני ה 7.10 והוא אמר לי בדיוק את אותו הדבר: one man, one vote. לכולם זכות בחירה כולל כל הפלסטינים ומי שיבחר – יהיה ראש הממשלה.
Warren K. Leffler – Library of Congress
כאן נמצאת הנקודה המעניינת.
טיעונים שמגיעים מקצה דתי-רדיקלי משתלבים פתאום עם עמדות של ישראלים חילונים ואף אתאיסטים, שדורשים “מדינת כל אזרחיה”. שני הקצוות נפגשים.
ההסבר שונה אבל העמדה דומה.
מעבר לבקיאות המרשימה של נציג הקבוצה שלו- מה שבאמת תמוה היא ההתעלמות שלו מההיסטוריה.
ותמיד זה חוזר להסבר; ״אם נפגעו יהודים – זו תמיד אשמתנו!״
איך אפשר להתעלם ממה שקרה ליהודים במרוקו, בעיראק (הפרהוד), במצרים, בלבנון ובסוריה ובכל מדינות ערב? גם יבשת אירופה סופגה בדם שלנו.
נעשה בנו טיהור אתני במוות או גירוש – עוד לפני שקמה מדינת ישראל.
לצפייה בסירטון- הקליקו על התמונה.
איך אפשר להתעלם מכך שערבים שהגדירו עצמם פלסטינים חברו לנאציזם עוד לפני 1948? וביקשו לסיים את קיומנו ביקום וגם פה בארץ ישראל.
יש כאן עובדות. אבל מבחינתו האשמה תמיד ביהודים “המקולקלים”- הציונים. אותה האשמה עצמית שקיימת גם אצל חלק מהישראלים.
היו בשיחה עוד רגעי ״שיא״.
כשהרב אלאלוף שאל אותו אם כל יהודי הוא אח שהוא רוצה קרוב, הירש ענה שלא. חלק הוא רוצה לקרב, וחלק הוא פשוט לא אוהב מראש.. או משהו כזה.
זה עומד בניגוד חריף לסולידריות שרובנו מרגישים – כישראלים.
כשנשאל מה יקרה אם ערבים יבחרו לשלטון, ענה: מצוין.
ואם יגרשו אתכם?
“נלך. אנחנו גם ככה בגולה”.
וכשנשאל על ממשלה יהודית – במידה ותבחר כזו למרות הרוב הערבי – אמר שצריך לבדוק בהלכה, בגדול, זו בעיה.
נקודת השיא הייתה כשאלאלוף שאל אם הירש היה מצרף אותו למניין.
התשובה הייתה שכל עוד הוא תומך בשירות בצה”ל – הוא אינו כשר. ואינו מתאים למניין. הפרצוף של הרב אלאלוף ברגע הזה היה שיא השיאים ! שביטלו את יהדותו במחי יד.
צה”ל אינו לגיטימי כי הוא מכעיס את העולם ואת הערבים. לטענתם. צה״ל הוא מבחינתו אויב משחית.
השילוב בין אינטליגנציה וידע תורני לבין ניתוק כזה מההיסטוריה ומהמציאות – קשה להישאר מולו אדישים.
אבל זה לא לב העניין.
מה שטלטל אותי הוא איך תפיסה דתית קיצונית כל כך מצליחה להתיישב עם עמדות של אנשים מתוך החברה הישראלית, חלקם לא דתיים כלל.
זה חושף כמה מורכב המסע שעשינו כעם, כדת וכלאום ושאנחנו עדיין בתהפוכות שלו.
כל אחד מסתכל על אותו סיפור מזווית אחרת לגמרי ולפעמים דווקא הקצוות הופכות למראות של עצמם.
זה מחייב לשאול: איפה אני עומדת בתוך המרקם הזה?
ויותר מזה – מה אם יש צדק בטיעון שלו? יש מצב, שפנינו בדרך הלא נכונה?
ידידיי, מי שלא מוכן להרגיש מעורער לפעמים, וחי בביטחון מוחלט – ממנו קשה ללמוד.
העובדה שהירש פתוח לנהל ויכוח אמיתי עם מי שחולק עליו מן היסוד היא מעשה מבורך, גם אם אני חולקת לחלוטין על תפיסתו ועל מעשי הקבוצה שלו.
הטלת ספק אינה בהכרח מערערת את היסודות שלנו – אלא מאלצת אותם להכות שורשים מפותחים ועמוקים יותר.
מוזמנים להצטרף לאלפי המנויים הניוזלטר של דרך המחשבה – אחת לחודש כל המאמרים והראיונות הכי חדשים – יגיעו במרוכז לתיבת המייל שלכם- ללא תשלום – ניתן לבטל מתי שרוצים👇
להרשמה- הקליקו כאן.
התמונה מתוך האתר של – ahblicklive
