מוסלמים הכריזו מלחמה על אמריקה ב-1801 כי היא סירבה להמשיך לשלם את הג’יזיה!

בסוף המאה ה-18 ממשלת ארצות הברית שילמה חלק עצום מהתקציב השנתי שלה (עד חמישית ממנו!) למדינות מוסלמיות בצפון אפריקה כדמי הגנה – זה היה פרוטקשן לכל דבר כדי שלא יחטפו ספינות ואזרחים אמריקאים בים.

ב-1786 ג’ון אדמס ותומאס ג’פרסון נפגשו עם שגריר טריפולי בבריטניה ושאלו אותו שאלה פשוטה – למה אתם תוקפים אותנו אם לא עשינו לכם כלום.

התשובה שלו מתועדת עד היום בספריית הקונגרס והיא די מדהימה.

הוא הסביר להם שזה כתוב בקוראן שלהם – שכל האומות שלא מכירות בסמכות הנביא הן חוטאות. הוא אמר להם שזו זכותם וחובתם לנהל מלחמה נגד הכופרים בכל מקום שימצאו אותם – לשעבד את מי שיילקח בשבי – ושכל מוסלמי שייהרג בקרב מובטח לו גן עדן.

האיומים האלו וחטיפת האזרחים הם הסיבה שהצי הקבוע הוכנס לחוקה האמריקאית – בגלל זה גם המציאו את מכתבי המרק שאיפשרו לאזרחים פרטיים להתחמש ולהילחם בשם המדינה.

מכתבי מרק (Letters of Marque) הם בעצם רישיון ממשלתי רשמי להפוך לפיראט “חוקי”. בתקופה ההיא – לאמריקה לא היה כסף או זמן להקים צי מלחמה ענק שישמור על כל ספינת סוחר.

הממשלה נתנה לאזרחים פרטיים – בעלי ספינות סוחר חמושות – מסמך רשמי שמאשר להם לתקוף ולבזוז ספינות של מדינות אויב.

המלחמה מול הפיראטים הברברים ב-1801 הייתה בעצם הפעם הראשונה שאמריקה נלחמה מחוץ ליבשת שלה.

מיד אחרי שסיימו להתכתש עם הצרפתים והבריטים על הריבונות בבית – הם הבינו שהבעיה האמיתית מחכה להם בים התיכון.

הם נלחמו נגד קואליציה של שלוש מדינות – טריפולי – אלג’יריה – ותוניס. המלחמה הזו נגררה ארבע שנים עד 1805 – והיה לה אפילו סיבוב שני ב-1815. זה היה הרגע שבו ארה”ב הפסיקה להיות רק “מושבה שמרדה” והפכה למדינה שמשגרת כוחות לצד השני של הגלובוס כדי להגן על האזרחים שלה.

הקטע המטורף הוא שהנימוקים שג’פרסון ואדמס שמעו לפני 240 שנה הם בדיוק אותם טיעונים שקבוצות כמו דאעש – חמאס – חיזבאללה – ואל-קאעידה משמיעות היום.

מה שמדהים זה שהמלחמה הזו נצרבה ב-DNA האמריקאי חזק כל כך – עד שהיא מופיעה אפילו בהמנון של המארינס במילים “To the shores of Tripoli”. הכל התחיל שם – בגלל הסירוב לשלם את דמי החסות וההחלטה לעמוד מול הדוקטרינה הדתית של אותן מדינות.

הקשר הזה נצרב ב-DNA של הצבא האמריקאי כל כך עמוק, שעד היום, כל קצין במארינס נושא כחלק מהמדים הרשמיים שלו את “חרב הממלוכים” (Mameluke Sword).

המסורת הזו התחילה באותה מלחמה בטריפולי (בקרב דרנה ב-1805), כשהקצין פרסלי או’באנון קיבל את החרב הזו כהוקרה על הקרב. זה פשוט בלתי נתפס – הסמלים של המעצמה הכי גדולה בעולם מקובעים כבר מאות שנים על הרגע שבו הם החליטו להפסיק לשלם ג’יזיה ולשלוף חרב.

*הג’יזיה – המונח “ג’יזיה” מופיע בקוראן (9:29) כמס על לא-מוסלמים תחת שלטון מוסלמי.