פורסם על ידי: שירן רז
תגובות: 0
תאריך פרסום:05/01/2026
עוד מהלך אסטרטגי מוצלח של ישראל – והפעם בסומלילנד.
סטגאדם! עוד מהלך אסטרטגי מוצלח של ישראל – והפעם בסומלילנד.
ישראל הודיעה על הכרה רשמית בסומלילנד כמדינה עצמאית – ומיד פרצה שמחה ברחובות. תושבים יצאו עם דגלים לכיכר החירות בהרגעיסה כדי לחגוג את ההכרזה.
מדובר באירוע רציני מאוד.
זו ההכרה הראשונה מסוגה מצד איזושהי מדינה בעולם. בעקבותיה נחתמה הצהרה משותפת על כינון יחסים ושיתופי פעולה בתחומי חקלאות, בריאות, טכנולוגיה וכלכלה. נשיא סומלילנד הצהיר על כוונתו להצטרף בעתיד למסגרת הסכמי אברהם, ונתניהו הודיע כי יעביר את הבקשה לנשיא טראמפ. בום – עוד אחת בדרך.
למה המדינה הזו חשובה לישראל?
סומלילנד שוכנת על מפרץ עדן, סמוך למעבר באב אל-מנדב – נתיב ימי מרכזי לסחר ולאנרגיה.
זהו אזור שמושפע ישירות מפעילות החות’ים ומהמעורבות האיראנית בים האדום, ולכן יש לו משמעות ביטחונית ואסטרטגית משמעותית במיוחד!
מי שקפצו ראש והביעו מירמור שיא היו אויבי ישראל – וגם שחקנים שאיתם אנחנו נמצאים בחיכוך הולך ומחריף, ובראשם טורקיה של ארדואן. כמעט מיד משרד החוץ הטורקי פרסם גינוי וטען שהמהלך מערער יציבות אזורית.
אבל טורקיה לא הייתה היחידה. גם סומליה, מצרים, ג’יבוטי, והאיחוד האפריקאי הביעו התנגדות חריפה למהלך. ריבוי הגינויים רק מדגיש עד כמה ההכרה הישראלית נגעה בנקודה רגישה במערכת האזורית.
האומנם?
ההודעה החריפה של טורקיה למהלך איננה נובעת מ”חוק בינלאומי”, אלא ממאבק כוח. טורקיה מתנגדת כמעט לכל שינוי גבולות שלא עובר דרכה, ורואה את קרן אפריקה כחצר אחורית אסטרטגית. ההכרה בסומלילנד מחזקת את ציר ישראל-אמירויות, מעצימה מדינות מוסלמיות לא-ערביות שפועלות מחוץ לאיסלאם הפוליטי, ובעיקר מצמצמת לטורקיה מרחב השפעה ימי וצבאי עתידי (למי שלא מעורה בפרטים – טורקיה עומלת קשה לכתר את ישראל צבאית!)
ההכרה הישראלית בסומלילנד שוברת טאבו ומדאיגה מדינות שסובלות מפיצול פנימי, כמו סודאן שנמצאת בעיצומה של מלחמת אזרחים, ותימן שמחולקת בין שלטון בצפון לדרום.
במילים פשוטות – הכוחות שנהנים מהפיצול הזה, שחלקם אויבי ישראל, מרוויחים מהמשך הקונפליקט כדי לבסס שליטה, דריסת רגל אסטרטגית וגישה למשאבי טבע. (מי שרוצה להעמיק בכאוס שיש בסודאן, וניגריה יגולל אחורה בפוסטים שלי).
בהקשר הזה בולט גם תפקידה של איחוד האמירויות. בין לוב של חפתר, סודאן, קרן אפריקה ונתיבי הים, האמירויות בונות קשת השפעה שקטה המבוססת על נמלים, סחר, שליטה אווירית ושיתופי פעולה ביטחוניים. איכשהו את האידיאולוגיה דוחפים לפינה.
חשוב להבין – המהלך הישראלי משתלב במרחב הזה באופן טבעי.
ולא במקרה זה קורה במקביל להצטרפות של קזחסטן למסגרת הסכמי אברהם – עוד מדינה מוסלמית, לא-ערבית, שמצטרפת לרשת הבריתות השקטה שישראל בונה מחוץ למזרח התיכון הישן.
נתניהו הודה למוסד ולראשו דוד ברנע על קידום המהלך – רמז ברור לכך שלא מדובר בהחלטה רגעית, אלא בעבודה שקטה וארוכת שנים מאחורי הקלעים.
במקביל, ישראל ממשיכה לחזק את שיתופי הפעולה עם יוון וקפריסין, בדגש על ביטחון ימי במזרח הים התיכון. קפריסין נחשבת נקודת מפתח אזורית בהקשר הזה. נקודה קריטית מול פלישה טורקית לישראל!
בישראל נשמעה גם ביקורת פנימית. בין היתר, בערוץ 12 נטען כי ההכרה בסומלילנד עלולה להחליש את הטיעון הישראלי נגד מדינה פלסטינית.
ופה המקום להזכיר –
בעבר דווח גם על דיונים לא רשמיים בנוגע לנכונות של סומלילנד לשקול קליטת תושבים מעזה, כחלק מחשיבה רחבה על פתרונות אזוריים. הנושא מקבל הקשר נוסף לקראת פגישה צפויה בין טראמפ לנתניהו, שבה עזה צפויה לעלות לדיון.
ולבסוף, דווקא התגובות של מתנגדי ישראל חשובות להבנה!
הן מבהירות שזה לא מהלך תעמולתי ולא מחווה סמלית, אלא שינוי עומק במשחק האזורי. כשגורמים בטורקיה, בסודאן ובציר הפרו-איראני מגיבים בעצבנות – זה בדרך כלל סימן שנגעו בנקודה רגישה אך סופר חשובה לבטחון שלנו.
כשמחברים את כל הנקודות – סומלילנד, יוון, קפריסין, האמירויות, קזחסטן, והתגובות העצבניות מהציר הטורקי-איראני – מתחילה להיווצר תמונה ברורה:
ישראל לא מחפשת עוד הצהרות, אלא בונה רשת של עומק אסטרטגי.
לא דרך כותרות רועשות, אלא דרך מיקומים, נתיבי ים ושחקנים שלא תלויים באיסלאם הפוליטי.
זו לא דיפלומטיה של מחוות – זו דיפלומטיה של מפה – שמחזקת את ישראל 
!
!הגיבו. שתפו.
