הטבח בסודן! מה קורה שם? הנה ההסבר.

ולמה אני עושה זאת?

כי גם את האסון הזה, פרו־פלסטינים מנסים למנף כדי לייצר “סימטריה” מול מה שקרה בישראל.

אז בואו נדבר עובדות.

(לגבי הזוועות – הרשת מלאה: זה נראה כמו 7 באוקטובר על סטרואידים)

מה באמת קורה עכשיו בסודאן – ולמה זה צריך לעניין אותנו

התמונה שאתם רואים כאן, היא הכי פחות קשה מהמציאות – של מאות אלפי אזרחים בדרפור. מלחמה שמוגדרת כרצח עם מתרחשת בזמן אמת – כמעט ללא תשומת לב בינלאומית.

קצת פרטים צבאיים, ונמשיך מייד;

באפריל 2023 פרצה מלחמת כוח בין הצבא הסודאני (SAF) לבין מיליציות ה־RSF, שהיו בעבר ג’נג’וויד ופעלו בדרפור גם בגלי האלימות הקודמים. ה־RSF הצליחו לכבוש את ח’רטום, והעבירו את ליבת השליטה לשטח שבידיהם במערב. הצבא, שאיבד שליטה בבירה, התבסס בעיר החוף פורט סודאן – שהפכה מאז לבירה בפועל ולציר מרכזי של סיוע הומניטרי.

וכאן מגיע החלק שרוב הישראלים לא מכירים. סודאן התקדמה בשנים האחרונות לכיוון ישראל והמערב: היא הייתה חלק מהסכמי אברהם, התחייבה לנרמל יחסים עם ישראל וביקשה הסרה מרשימת המדינות התומכות בטרור. היא ציפתה לתמיכה אמריקאית, אירופית וישראלית, ולביסוס הנהגה אזרחית חדשה.

אבל כשהמדינה החלה להישאב לתוך מלחמה פנימית, היא ננטשה. העולם עבר לעסוק בעימותים אחרים. הוואקום שנוצר הפך את סודאן לשדה קרב בין מעצמות אזוריות.

מה שקורה כעת איננו עימות מקומי אלא מאבק על שליטה בגב האחורי של המזרח התיכון: מחנה טורקיה–קטאר תומך בצבא הסודאני, ומנגד מחנה האמירויות–מצרים תומך במיליציות ה־RSF. כל התקדמות של אחד הצדדים בשטח מרחיבה את השפעת מי שמחמש ומממן אותו.

מאחורי כל זה עומדת חשיבותו האסטרטגית של הים האדום – ציר סחר מרכזי בעולם – ושל מכרות זהב ומשאבים קריטיים הנמצאים בסודאן.

המאבק אינו רק על גבולות של מדינה אפריקאית, אלא על מי יחזיק במפתחות לנתיב הימי שמגיע עד שערי ישראל.

וכאשר ממשלת המעבר הסודאנית לא קיבלה את הגיבוי שקיוותה לו מהמערב – איראן נכנסה לתמונה עם הצעות לסיוע צבאי. בסיטואציה הנוכחית, ישנו חשש ממשי שסודאן תהפוך בעתיד לבסיס קדמי של כוחות פרו־איראניים על חופי הים האדום.

בינתיים, המלחמה בשטח הולכת ומעמיקה: אל־פאשיר, העיר הגדולה האחרונה שנותרה בידי הצבא בדרפור, נמצאת תחת איום משמעותי. האוכלוסייה האזרחית משלמת את המחיר הכבד ביותר – רציחות, רעב, עקירה המונית והרס מוחלט של מרחבים עירוניים.

לפי הערכות;

יותר מ־10 מיליון בני אדם נעקרו מבתיהם

הערכת או״ם: לפחות 150,000 הרוגים

כ־800,000 אזרחים נמצאים באל־פאשיר תחת סכנת טבח

אלפי מקרים מדווחים של אונס ועינויים מיניים

מעל 25 מיליון בני אדם תלויים בסיוע מזון

יותר מ־4 מיליון ילדים בסכנת רעב קיצונית

זהו סיפור שאסור לנו להתעלם ממנו. לא רק מהסיבה המוסרית – כי טבח עם מתרחש מול העיניים של כולנו – אלא גם מהסיבה האסטרטגית: מי שישראל רצתה בו כבעלת ברית, עלול להפוך בעקיפין לאיום על הגבול הדרומי שלנו ועל הים האדום.

סודאן מזכירה לנו עד כמה חשוב לא להזניח בריתות מוקדמות, ועד כמה אפריקה איננה “רחוקה”. מה שמתרחש שם היום, עשוי לקבוע מה יתרחש סביבנו מחר.

–