הסיפור המטלטל של מפקד CIA בלבנון – וויליאם באקלי

תסתכלו על האיש בתמונה – ותחשבו על המשטר באיראן.
עכשיו אספר לכם, את הסיפור שאולי חלקכם לא מכירים- והוא יתאר בצורה מופלאה – ובמעשים את המושג “רדיקליות”.

לפני שאתם קוראים: הסיפור הבא כולל תיאורים גרפיים קשים – ראו הוזהרתם.

ב-18 באפריל 1983, מכונית תופת עמוסה בחצי טון חומר נפץ התרסקה אל תוך חזית שגרירות ארצות הברית בביירות. הפיצוץ גרם לקריסת המבנה המרכזי ורצח 63 בני אדם.
המכה המודיעינית הייתה אנושה: כמעט כל סגל תחנת ה-CIA בלבנון, כולל בכירי האנליסטים של המזרח התיכון שהיו שם בפגישה, נהרגו במקום. רשתות המודיעין האמריקאיות באזור פשוט נמחקו בבת אחת.
כדי לאסוף את השברים, נשלח לביירות וויליאם באקלי. הוא לא היה פקיד איסוף. הוא היה גרין ברט, לוחם מעוטר מווייטנאם, איש כוחות מיוחדים וכמו שאומרים אצלנו- ״האיש ראה כבר הכל״.
כשהוא נחת בביירות ב-1983, המשימה שלו הייתה כמעט בלתי אפשרית: לבנות מחדש את כל תשתית המודיעין האמריקאית שנפגעה אנושות-להיות המוח המבצעי של ה-CIA בלבנון.
האיש היה מהדור של פעם ופחות אהב להסתובב עם שמירה צמודה…
ב-16 במרץ 1984, חוליה של חזבאללה שלפה את באקלי מהרכב שלו בביירות-
משם הוא עבר לידיים של משמרות המהפכה והזרוע הצבאית של חזבאללה.
עד כאן – אין משהו חריג .. אבל אם ברדיקליות עסקיננו.. אז בואו נמשיך.

הוא נזרק לצינוק קטן, כאשר הוא כבול בשלשלאות 24/7, עם כיסוי עיניים שלא הוסר במשך חודשים ארוכים.
כאן נכנס לתמונה החלק הכי אפל: עזיז אל-עבוב, ה”פסיכיאטר” של חזבאללה. הוא ניהל את העינויים בצורה רפואית ומחושבת. אל-עבוב השתמש בידע המקצועי שלו כדי להשאיר את באקלי בחיים על הסף, רק כדי להמשיך לסחוט ממנו מידע. הוא ידע בדיוק כמה מכות הגוף יכול לספוג, מדד את הדופק שלו בין הזרקה להזרקה, ודחף לו חומרים פסיכדליים וסמים שנועדו לשבור את המחסומים המנטליים.
השילוב של הסמים, מניעת השינה הקיצונית, המכות והרעב הביאו את באקלי למצב של דליריום קשה. אסירים אחרים שמעו אותו דרך הקירות מדבר בהזיות, כולל בקשה לפנקייקים חמים עם סירופ אוכמניות – סימן ברור להתפרקות נפשית.
חזבאללה שלחו ל-CIA שלוש קלטות וידאו שתיעדו את התהליך. כל קלטת הראתה מצב מחמיר יותר. המטרה הייתה להשפיל את אמריקה דרך הגוף והנפש השבורים של הלוחם שלה.

באקלי נשבר בגלל הנדסה רפואית שאף אדם לא יכול לעמוד בה לאורך זמן.
הוא מסר הודאות של 400 עמודים. המחיר? בין 200 ל-300 סוכנים ומקורות של ה-CIA בכל המזרח התיכון נחשפו. אנשים נרדפו, עונו והוצאו להורג בגלל המידע הזה. זה היה פיגוע אסטרטגי בתוך המוח של המודיעין האמריקאי.

ביוני 1985, אחרי 444 ימים של עינויים, באקלי מת מדלקת ריאות ומקריסת מערכות. החוטפים מנעו ממנו טיפול רפואי בכוונה. הגופה שלו נזרקה לצד הדרך רק ב-1991, כשהיא עדיין קשורה בחבלים ועם קטטר מחובר – עדות לכך שההתעללות נמשכה עד הנשימה האחרונה.
12 בפברואר 2008, דמשק.
עימאד מורנייה, האיש שחשב שהוא חסין ושיכול לענות לוחמים בצינוק בלי לשלם מחיר, ניגש לרכבו. הוא לא ידע שמשענת הראש במושב הנהג הוחלפה במטען נפץ זעיר ומדויק -שיתוף פעולה של ה-CIA והמוסד. הוא חוסל.
24 שנים אחרי שבאקלי מת בייסורים, המערכת הוכיחה שהיא לא שוכחת. היא סבלנית, היא שקטה, ובסוף – היא קטלנית באופן אבסולוטי.
החשבון נסגר.

התלבטתי אם לפרסם את הסיפור הזה (וזאת אחרי שהורדתי תיאורים גרפיים קשים יותר) – ובסוף החלטתי שכדאי – מכיוון שמסתובבים בינינו אנשים – כולל חברי כנסת – שלא מבינים מה המשמעות של ‘רדיקליות’ וחושבים שזה משהו שאפשר לשנות, אם רק ניהיה טובים יותר! אז זהו.. שלא.
רדיקליות זה one way ticket

למה בחרתי דווקא במונח ״רדיקליות״?

כי כשמשתמשים במילים כמו ״פסיכופתים״ או ״מפלצות״, אנשים נוטים לחשוב על אירוע קצה מבודד – איזה ״חניבעל לקטר״ שיושב בתא זכוכית – ולא על שיטה מדינית מאורגנת.
השימוש במונח רדיקלים הוא קריטי כי הוא מעביר את זה מהמישור הפסיכיאטרי למישור האסטרטגי:
*פסיכופתיה היא לקות של בודדים. רדיקליות היא מנוע של מעצמות (כמו איראן) וארגוני טרור ענקיים. זה לא ״מקרה עצוב״, זה איום קיומי.
*יש פוליטיקאים ומקבלי החלטות, שחיים ב״מציאות דמיונית״ בטוחים שאפשר למתן רדיקליות בעזרת כסף, הכרה או זמן. הסיפור של באקלי מוכיח שאין שם עם מי לדבר.
*ברגע שמגדירים אותם כרדיקלים, מבינים שהם לא ״טועים״ או ״מבולבלים״. הם פועלים מתוך היגיון פנימי סדור שבו אתה, עמך, דתך והאנושיות שלך – הם המטרה לחיסול.
רדיקליות היא כרטיס בכיוון אחד. מי שמחפש פתרונות טיפוליים או ״שיקום״ למכונה הזו, פשוט יופתע כל פעם מחדש.
–

**הפרטים מבוססים על עדויות בני ערובה, דיווחי CIA ותחקירים עיתונאיים מהימנים.