חיזבאללה – זה הסיפור שלהם.
15.06.2026
ההסכם בין איראן לארה”ב
חיזבאללה – החזית הצפונית בישראל
ההסכם בין ארצות הברית לאיראן מייצר מציאות חדשה ומורכבת בשטח, אבל המרחק בינו לבין שקט בלבנון עדיין גדול. ביממה האחרונה, מאז ההכרזה על הפסקת האש בין וושינגטון לטהראן, חיזבאללה אמנם שומר על שתיקה מבצעית ולא ביצע פעולות צבאיות, אבל המתיחות רק עולה. הארגון אמנם חלש משמעותית ממה שהיה, אך הוא רחוק מלהיות מושמד, שומר על יכולות רקטיות מסוימות, ודווקא מתוך מצוקתו הוא עלול להפוך למסוכן ומפתיע יותר במטרה להוכיח רלוונטיות.
ישראל מצדה מבהירה מיד שההסכם האמריקאי-איראני לא מחייב אותה – ראש הממשלה ושר הביטחון ישראל כץ הדגישו שצה”ל לא ייסוג מדרום לבנון וימשיך להחזיק ברצועת הביטחון ללא הגבלת זמן כדי למנוע מחיזבאללה לחזור לקו המגע. זה קורה אחרי שבועות ראשונים של יוני שהיו אלימים במיוחד, שבהם חיזבאללה ריכז מאמץ כבד ותקף את כוחות צה”ל באזור רכס הבופור וצפון הליטני. העובדה שחיזבאללה ספג אלפי הרוגים מתחילת הלחימה, לצד השמדת חלקים נרחבים מתשתיותיו בדרום ולמעלה ממאה אלף עקורים שיעים שבתיהם נהרסו, ממחישה את מחיר הדמים הכבד שהארגון משלם.
בתגובה לכל זה, חיזבאללה מיהר לפרסם כרוז רשמי ארוך. הוא מודה שם לאיראן, אבל הניסוחים שלו מופנים פנימה – הוא קורא להנהגה הלבנונית להתרחק מ”אשליות והימורים כושלים” של משא ומתן ישיר עם ישראל, ולחסות תחת “המטרייה האזורית”. הארגון מבין היטב שאיראן סגרה עסקה מעל הראש שלו, והוא משגר איום ברור לביירות כדי שלא ינצלו את המצב כדי לדחוק אותו פוליטית.
כרזה רשמית מחשבון ה-X של שגרירות איראן בלבנון (14 ביוני 2026). : “מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן: לבנון היא נשמתנו, לא נקבל פגיעה בקווים האדומים שלנו והתגובה הפכה לקרובה”. במרכז המפה המוצגת בכרזה מופיע הכיתוב בערבית ובפרסית: “לבנון היא לב איראן”, כאשר מפת לבנון משולבת בעיטור פנימי בתוך מפת איראן. הפרסום הזה מבהיר היטב את מהות “המטרייה האזורית” שחיזבאללה הזכיר בכרוז שלו – ניסיון איראני להפגין פטרונות ונוכחות בביירות, דווקא ברגע שבו נסגר הסכם עם ארצות הברית מעל הראש של השותפים המקומיים.
הלחץ הפנימי על חיזבאללה מגיע משלוש חזיתות פנימיות בתוך לבנון שמכרסמות במעמד שלו.
הממשלה ביירות מנסה לנצל את הגיבוי האמריקאי ומקדמת תוכנית פיילוט להצבת צבא לבנון כריבון יחיד באזורים כמו הבופור ויהמר. במקביל, ברחוב השיעי – הבסיס הביתי של הארגון – התסיסה מגיעה לנקודת רתיחה. בצידון ובדרום המדינה נרשמו עימותים פיזיים אלימים בין תושבים מקומיים ותומכי תנועת אמל לבין פעילי חיזבאללה שניסו למקם משגרי רקטות בתוך שכונות מגורים. התושבים פשוט מסרבים להיות מגן אנושי לתקיפות ישראליות. הלחץ כל כך גדול שראשי מערך ההסברה של חיזבאללה ואמל נאלצו להתכנס בדחיפות כדי לבלום את זליגת התיעודים לרשתות החברתיות.
זה מסביר בדיוק למה בכרוז שלו, חיזבאללה קורא לתושבי הדרום לנהוג באיפוק ולא לחזור לכפרים בלי “הנחיות מהגורמים המוסמכים”. התירוץ הרשמי הוא ביטחון מפני הפרות ישראליות, אבל בפועל מדובר בניסיון נואש לשמור על שליטה אזרחית – הארגון חושש מחזרה עצמאית והמונית שתחשוף את ממדי ההרס ותפגע עוד יותר במעמדו. גם המצב הכלכלי שלו לחוץ, כאשר זרוע המימון שלו, אל-קרד אל-חסן, הפסיקה לחלוטין לרכוש זהב מאזרחים ומחזירה רק פיקדונות קיימים – סימן ברור למצוקת נזילות קשה.
בכרוז שלו מול ישראל, חיזבאללה מנסה לייצר נרטיב של ניצחון והרתעה, ומצהיר ש”אין חזרה למצב שהיה לפני 2 במרץ” ושההתנגדות לא תקבל שום פגיעה בריבונות. אלא שבזמן שהוא מנסה לקבוע עובדות בהצהרות, בשטח צה”ל לא מתכוון להתפנות ורצועת הביטחון נותרת עובדה קיימת.
כל הטלטלה הזו מתנקזת לקראת הבחירות לפרלמנט הלבנוני שצפויות להתקיים בקרוב, לאחר שנדחו ממאי בגלל הלחימה. עבור חיזבאללה מדובר בקרב הישרדות פוליטי. הוא נלחם נגד שינויים בחוק הבחירות – כמו מתן כוח הצבעה לגולים לבנונים בחו”ל שמתנגדים לו – מחשש שיאבד את “השליש החוסם” שמאפשר לו לשתק את הממשלה ביירות. בכירי הארגון בפרלמנט טוענים שהניסיונות האלו הם קנוניה פוליטית שנועדה לנצל את המלחמה כדי לשחוק את כוחם. הם משדרים שהכל כרגיל, אבל הופעתן של התארגנויות פוליטיות שיעיות חדשות שמציעות חלופה לחיזבאללה מוכיחה שהסדקים בתוך העדה אמיתיים לחלוטין.
