-פברואר 2026-

המאבק על “אי המפציצים” דייגו גרסיה שאיראן מפחדת ממנו- וטראמפ דורש עליו בעלות

(וזה רק חלק מאסטרטגיה שלמה-הפירוט המלא במאמר המתעדכן)

דייגו גרסיה הוא אי קטן בצורת פרסה בלב האוקיינוס ההודי, כ-1,600 קילומטרים דרומית להודו. זהו אחד הנכסים האסטרטגיים הכי חשובים של ארה”ב בעולם – “תחנת דלק” למלחמות – שמשם יצאו המפציצים למערכות בעיראק ובאפגניסטן. עבור ישראל, הבסיס הזה קריטי לכל תרחיש של תקיפה באיראן, כיוון שיש בו מסלולי המראה למפציצי B-2 כבדים ונמל עמוק לצוללות גרעיניות. המיקום שלו מאפשר חופש פעולה מלא, בלי צורך לבקש רשות ממדינות ערביות שעלולות להטיל וטו על שימוש בשטחן.

הסיפור של האי נשען על פלונטר היסטורי סבוך: בשנות ה-60 וה-70, בריטניה גירשה בכוח את התושבים המקומיים (הצ’אגוסים) כדי לפנות מקום לבסיס האמריקני, מהלך שמוגדר עד היום כ”כיבוש” וכפשע נגד האנושות על ידי האו”ם וארגוני זכויות אדם. ראש ממשלת בריטניה, קיר סטארמר, החליט לפתור את הסוגיה בדרך “פרגמטית” לכאורה: הוא חתם על הסכם שמעביר את הריבונות על האיים למאוריציוס – ויתור דרמטי שבו בריטניה מוסרת את האיים אחרי לא פחות מ-211 שנים שבהן היו בבעלותה ונוהלו כטריטוריה בריטית. מדובר במסירה של אחד השרידים האחרונים של האימפריה הבריטית ההיסטורית, צעד שמסיים פרק של שתי מאות בשליטת לונדון באוקיינוס ההודי.

כאן מתחיל האבסורד שמרתיח את לונדון וושינגטון: תחת ההסכם החדש, בריטניה הופכת לשוכרת בשטח שהיה שלה. היא תשלם למאוריציוס דמי חכירה של 90 מיליון פאונד בכל שנה, במשך 99 שנה, רק כדי להמשיך להפעיל את הבסיס. מדובר בהון עתק שיוצא מהכיס הבריטי ועובר למדינה בעלת קשרים כלכליים הדוקים עם סין.

טראמפ לדעתו מזהה כאן “סוס טרויאני”. הוא חושש שברגע שהריבונות היא של מאוריציוס, הסינים ימצאו דרך לקנות השפעה ולנטרל את הבסיס מבפנים. בזמן שסטארמר חזר מביקור בבייג’ינג בלי שום הישגים ממשיים, טראמפ כבר הבהיר שהוא לא סופר את ההסכמים האלה. מבחינתו, אם סין תנסה לדחוק רגל או אם מאוריציוס תעשה בעיות, ארה”ב תשתמש בכוח צבאי כדי לאבטח את הבסיס. הוא לא מתכוון לתת לנימוסים הבריטיים לעלות למערב באובדן השליטה באוקיינוס ההודי – גם אם זה אומר לדרוס את הניירות של האו”ם בדרך.

ארה”ב תחת טראמפ לא מתכוונת לאפשר לנימוסים הבריטיים לעלות לה באובדן השליטה באוקיינוס ההודי לטובת הציר של סין ואיראן.

ששת המפציצים החמקנים בצילום לוויין מהאי דייגו גרסיה שבאוקיינוס ההודי. תגבור כוחות שנועד לגבות את האיומים על איראן (צילום: Handout / © 2025 PLANET LABS PBC / AFP)

דייגו גרסיה הוא שמו של האטול הגדול ביותר בארכיפלג צ’גוס שמשתייך לטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי. תמונה-וויקיפדיה

-ינואר 2026 ודצמבר 2025-

עשרות אלפי ההרוגים באיראן לא מעניינים את ארה״ב! למה?

הפגנות באיראן, ארכיוןAP Photo/ File

עשרות אלפי ההרוגים באיראן לא מעניינים את ארה״ב!

למרות כל הכאב והפחד והחוסר אונים הנוראי – אל מול משטר שטני – מסתבר שמה שבאמת מכריע – היא ההצדקה המוסרית שבאה רגע לפני ההתקפה – ולמה זה המצב?

כי המודל של טראמפ הוא השתלטות עוינת על הגלובוס! זה נשמע קמת מילים מופצצות – אבל אסביר.

מטרת העל שלו היא קודם כל לעצור את סין – האויבת הגדולה והמאיימת ביותר – ועם משתלבת עם ההכרח הקיומי והוא- להכניס כמה שיותר כסף לארה״ב – כי בסופו של דבר את האזרחים מעניין יוקר המחייה וכמה כסף נשאר להם לשכירות ומכולת.

אז כך – שהקונפליקט עם איראן הוא לא עניין של מוסר, אלא חשבונאות נטו. חשוב לזכור שעד היום ארה”ב השאירה את המשטר בחיים מאינטרס אישי שלה, אבל בגלל מלחמת החורמה הכלכלית שטראמפ הכריז על סין סדרי העדיפויות השתנו. ואיראן עלתה גם בגורל.

איראן

איראן היא ספקית נפט מרכזית לסין ושליטה אמריקאית בנפט האיראני היא הדרך המהירה ביותר לחנוק את הסינים ולהוריד מחירי אנרגיה אצלם במדינה. חשוב לזכור: איראן היא לא רק ‘ספק’ (בניתוח קר זו עדיין רוסיה), אבל היא הספקית הכי גדולה שמוכרת לסינים במזומן (יואן) מחוץ למערכת הדולרית (SWIFT). ברגע שהברז הזה נסגר, סין חייבת לשרוף דולרים במקום אחר (או יואן במקומות יקרים יותר) – וזה חלק מהחנק הכלכלי שטראמפ בונה.

אבל לא רק – מיצרי הורמוז הם “החמצן” של סין – משם זורם הנפט שמניע את התעשייה שלהם. מבלי האנרגיה מהמפרץ, הצי הסיני יתקשה לתפקד לאורך זמן והכלכלה שלהם תספוג מכה אנושה. ברגע שארה”ב מחזיקה בידית של הברז הזה, היא מחזיקה “צ’ק ביטחון” נגד פלישה סינית לטייוואן.

תוסיפו לזה שברגע שהמשטר האיראני ייפול – מאות מיליארדי דולרים איראניים מוקפאים יהפכו למקור לכיסוי הגירעון האמריקאי. הופה! הנה קיבלתם יעד עסקי, ולא אידיאולוגי.

הופה! הנה קיבלתם יעד עסקי, ולא אידיאולוגי.

מאחורי הבאלגן התקשורתי עומדת תוכנית מסודרת: מדינות הן נכסים.

לא מאמינים? בואו נבדוק יחד מה עשו האמריקאים בשנה האחרונה.

אוקראינה

היא דוגמא מצוינת! מודל ה-50/50 והשליטה בברזים הסכם המינרלים שנחתם ב-30 באפריל 2025 הוא לא “סיוע” – אלא חוזה עסקי קשוח. ארה”ב הקימה קרן השקעות משותפת שבה 50% מההכנסות מכל רישיון כרייה חדש (ליתיום, טיטניום, ניקל) הולכים ישירות לשיקום שמנוהל על ידי האמריקאים.

זה לא רווח מיידי, כי פיתוח מכרות לוקח עשור, אבל זה שעבוד של ההכנסות העתידיות של אוקראינה. טראמפ הבטיח לעצמו שכל דולר שיצא מהאדמה האוקראינית ב-20 השנים הבאות יעבור דרך פילטר אמריקאי. באותו יום של החתימה, הוא אישר מכירת נשק ב-50 מיליון דולר – המסר ברור: רוצים הגנה? תביאו אופציה על המחצבים.

פנמה וטאיוואן

עברו ׳טיפול׳ דומה. בפנמה סולק הזיכיון הסיני מהנמלים בתעלה כדי להחזיר את הרווחים לידיים אמריקאיות. קישתא – סין!

בטייוואן, הסכם ינואר 2026 עם טייוואן הוא יצירת אמנות של לחץ כלכלי. טראמפ הוריד את המכסים ל-15%, אבל ‘בתמורה’ טייוואן מעבירה את כל הלב הטכנולוגי שלה (TSMC) לאדמת ארה”ב. זה לא באמת חוזה מרצון, אלא השתלטות ידידותית-בכוח. יענו, לא בת ברית ולא נעליים – תעבירי את הש׳קים.

ונצואלה

ונצואלה היא “פוליסת הביטוח” האנרגטית שסין בנתה לעצמה במשך עשורים כדי לא להיות תלויה רק במזרח התיכון. ב-2026, טראמפ פשוט פירק את הפוליסה הזו. עם לכידה צבאית של מדורו, ע”י הכוחות האמריקאיים. המשל הזמני עדיין מאנשי מדורו לשעבר אבל תחת לחץ אמריקאי כבד. ארה”ב שולטת בהכנסות ובזרימה של משאבי הנפט הגדולים בעולם, סין איבדה את מקור הנפט הכבד והזול שלה, שהיה חסין יחסית לסנקציות בזכות רשתות הברחה מתוחכמות.

המהלך של טראמפ הוא עסקי טהור: הוא כבר הודיע על הרדת מחירים שבין 30 ל-50 מיליון חביות נפט מוונצואלה שיועברו ישירות לארה”ב כדי להוריד את מחירי האנרגיה לצרכן האמריקאי ל-50 דולר לחבית. הכסף מהמכירות האלו לא הולך לוונצאולה – הוא מנוהל על ידי טראמפ עצמו “לטובת העם”. בשורה התחתונה: ארה”ב מחזירה לעצמה את הדומיננטיות בחצי הכדור המערבי, “מעיפה” את סין ורוסיה מהחצר האחורית שלה, ומשתמשת בנפט של ונצואלה כדי לממן את הכלכלה האמריקאית.

גרינלנד

בגרינלנד, טראמפ מחזיר את ‘דוקטרינת מונרו’ בגרסת 2026 – מה שהאמריקאים מכנים ה-Donroe Doctrine. הריבונות הדנית אולי עוד שם רשמית, אבל המאבק על המשאבים הארקטיים והקמת הבסיסים הופכים את האי לנכס ביטחוני אמריקאי לכל דבר, בין אם דנמרק אוהבת את זה ובין אם לא.

המזרח התיכון והודו:

פה חשוב להבין! הרבה שנים יש מאמץ אדיר להקים את מסדרון הסחר (IMEC) שייתן קונטרה לנתיבי הסחר של סין.

IMEC (India-Middle East-Europe Economic Corridor) קרדיט תמונה – יחדיו – שילוח בינלאומי ועמילות מכס בע”מ

בשביל שזה ייקרה, ישראל מתפקדת כקבלן ביצוע בזמן שארה”ב שומרת לעצמה את הנכסים – גז, תשתיות ונדל”ן. הבסיס בקריית גת הוא נוכחות ישירה לשמירה על ערך האזור. זה מתחבר לנתיב סחר עוקף סין שבו הודו היא היצרנית, ישראל היא השער הימי (חיפה), וסעודיה היא הגשר היבשתי.

–

הכורדים

מי שעדיין מאמין ב”נאמנות” של ארה”ב, כדאי שייזכר בכורדים. הם נלחמו עבור האמריקאים, הקריבו את גופם ונפשם מול דאע”ש, וברגע שהאינטרס השתנה – טראמפ זרק אותם מתחת לגלגלים. למה? כי מבחינתו הם היו נכס שסיים את תפקידו, והעדיף את טורקיה שכרגע הם נכס חם – במלחמה נגד סין.

במקביל, מתגבש המודל של “נאט”ו המוסלמי” (טורקיה-סעודיה-פקיסטן): הברית הזאת היא “קבלן הביצוע” של ארה”ב באזור. טורקיה הצבא השני בגודלו בנאט”ו -מביאה את הכוח הצבאי וידע, סעודיה מביאה צ’ק פתוח (עסקת הפטריוט ב-9 מיליארד דולר אושרה אתמול!), ופקיסטן מביאה מטרייה גרעינית (בריתות ביטחוניות ובמיוחד עם סעודיה, פקיסטאן עם  כ 160-170 ראשי נפץ גרעיניים תגן על בנות בריתה- אם יהיה צורך).

 איפה “דמי הניהול” של ארה”ב? פשוט – טראמפ לא צריך לשלוח חיילים- דבר שהאזרחים האמריקאים ממש לא רוצים.  אז הוא מוכר להם טכנולוגיה ונשק במיליארדים וגוזר קופון בלי לשלם במחיר של הרוגים ופצועים.

–

החומה בין טורקיה לאיראן – חומה מבטון מזוין שנפרסת על פני כ-295 קילומטרים לאורך הגבול המזרחי של טורקיה. גובה של 3 מטרים, עובי של 2.8 מטרים, ומעל הכל גדר תיל דוקרנית. טכנולוגיה: לא רק בטון. המערכת כוללת מגדלי שמירה “חכמים”, מצלמות תרמיות וחיישני תנועה שפועלים 24/7. הקשר ל-2026: החומה היא החלק הפיזי של “נאט”ו המוסלמי”. בזמן שארה”ב מהדקת את החנק על איראן, טורקיה מוודאת שהפיצוץ שיתרחש שם לא יגלוש אליה הביתה.

–

הקשר האישי: כשהביזנס הופך לפרטי מתחת לפני השטח, העסקאות הופכות לבינאישיות. בפקיסטן, זאק ויטקוף חתם בינואר 2026 על הטמעת פלטפורמת הקריפטו של משפחת טראמפ בחסות הגנרלים. דמויות כמו ג’נטרי ביץ’ ואומד מליק סוגרים שם עסקאות נדל”ן ומינרלים ישירות מול פקיסטאן.

–

אפשר להקשיב למידע על הודו, פקיסטאן וטראמפ – בפרטנות רבה – בשיחה שהיתה לי עם ישעיה רוזנמן

–

אז איך תראה התקיפה באיראן?

אם אתם מחפשים את המארינס רצים ברחובות טהראן – שכחו מזה. טראמפ של 2026 הוא לא בוש. המודל שלו הוא “מלחמה במיקור חוץ”: ארה”ב תישאר המנהלת – זו שמוכרת את הכרטיסים למופע, מספקת את התאורה, ובסוף גובה את כל הרווחים.

בפועל, זה ייראה כמו פס ייצור: ארה”ב תיתן את המטרייה המדינית והטילים המדויקים, ישראל תספק את המודיעין הכירורגי ואת חיל האוויר, ו**”הנאט”ו המוסלמי”** (טורקיה-סעודיה-פקיסטן) ייתן את ה”מגפיים על הקרקע”. טורקיה וסעודיה לא יילחמו בשביל הדמוקרטיה או זכויות אדם ושאר ירקות, הן יילחמו כדי להסיר את האיום האיראני על הנפט שלהן, כשפקיסטן מגבה אותן מאחור. ארה”ב לא תקיז דם, היא רק תגזור קופון על מכירות הנשק ותשתלט על ברזי האנרגיה ביום שאחרי.

–

חשוב להבין

שכל המהלכים של טראמפ נועדו לבלום את סין ולהכניס הרבה מאוד כסף לארה״ב – אותו לא מעניין מי אוהב את מי ואיזו אידיאולוגיה יש לו בכיס. בשביל אינטרסים כולם יכולים לחבור יחדיו! והכי חשוב שהמשפך יהיה כזה שהכל יזרום בסוף לאזרח האמריקאי.

מה זה אומר בהקשר של ישראל? זה כבר אכתוב במאמר אחר. אבל אתן רמז – שנת החסד הסתיימה.

ובכל זאת אל תטעו, לפעמים עדיף אינטרסים קרים במיוחד אם הם חופפים – מאשר שיימכרו אותנו בשם ‘ערכים’ ודמוקרטיה מזויפת. עדיף מנהיג שרואה בנו שותף עסקי רווחי, מאשר כזה שרואה בנו תקלה מוסרית!

תמונות סרטונים ועדכונים ללא צנזורה- בטלגרם של המחשבה

–

אני משקיעה המון מחשבה ומאמצים בכל מאמר כדי לתת לכם את התוכן האיכותי ביותר. אם המילים שלי נגעו בכם או הרגשתם שקיבלתם ערך מוסף, יש לכם אפשרות לפרגן ולעזור לי להפיץ את המסר הלאה >> מוזמנים ללחוץ כאן, לבחור איך נוח לכם לפרגן (קפה/פייבוקס/יוטיוב) ולהיות שותפים לדרך ❤️

–

רשימת מקורות

דייגו גרסיה והסכם איי צ’אגוס:

• The Wall Street Journal: Trump Says He Retains Right to Use Military to Secure Diego Garcia Island. פירוט העמדה של טראמפ לגבי שימוש בכוח צבאי לאבטחת הבסיס ללא קשר להסכמים בריטיים.

• MSN / מעריב: סטארמר שב מבייג’ינג בידיים ריקות, עכשיו נזרק אל סיר הלחץ האיראני. הקישור בין הכישלון בסין לאיום האיראני במפרץ וחשיבות הבסיס.

• BBC News: UK will give sovereignty of Chagos Islands to Mauritius. הסבר על פרטי ההסכם, העברת הריבונות והתגובות הפוליטיות בלונדון.

• The Guardian: Chagos Islands: UK to settle long-running sovereignty dispute. רקע היסטורי על גירוש התושבים בשנות ה-60 והלחץ המשפטי הבינלאומי.

• Financial Times: The strategic cost of the Chagos Islands deal. ניתוח דמי החכירה (90 מיליון פאונד לשנה) וההשלכות מול סין.

מדיניות חוץ וביטחון (ינואר-פברואר 2026):

• עסקת ה-6.7 מיליארד לישראל: אישור מכירת 30 מסוקי אפאצ’י (AH-64E) ו-3,250 רכבים טקטיים (JLTV) – פורסם ב-31 בינואר 2026.

• עסקת ה-9 מיליארד לסעודים: אישור מכירת 730 טילי פטריוט (PAC-3 MSE) – פורסם ב-30 בינואר 2026.

• החנק הכלכלי על איראן: הכרזת מכס של 25% (Secondary Tariffs) על מדינות הסוחרות עם איראן – נכנס לתוקף ב-12 בינואר 2026.

• אוקראינה והמינרלים: הסכם הקמת קרן ההשקעות לניהול ליתיום וניקל – נחתם ב-30 באפריל 2025; מכרזים ראשונים פורסמו בינואר 2026.

• הקריפטו הפקיסטני: הסכם בין ממשלת פקיסטן לחברת World Liberty Financial – נחתם ב-14 בינואר 2026.

• מסדרון IMEC: הסכם סחר חופשי הודו-איחוד אירופי (ינואר 2026) לעקיפת נתיבי הסחר של סין.

סרטונים וניתוחים:

• Trump Family-Backed Crypto Platform Partners With Pakistan: ניתוח האינטרסים העסקיים של משפחת הנשיא במדיניות החוץ.

• Trump-Pak Crypto Cash Link: פירוט הקשר בין פקיסטן לחברת WLF.

• המכסים החדשים של טראמפ והשפעתם על איראן וסין: ניתוח מפת הסחר העולמית החדשה.

• רשת ההשפעה של ג’נטרי ביץ’ ואומד מליק: תחקיר על אנשי הצללים מאחורי עסקאות המינרלים והנדל”ן.