4 דרכים לדעת האם אתה מטביע את חותמך על העולם

האדם היוצר את חייו

איפה אני נמצא כאדם היוצר את חייו?

האדם היוצר אינו מוכן להשלים עם זהות קבוצתית. כל פעולותיו מכוּונות להטביע את חותמו על העולם. מערכת הערכים שלו מבטיחה שכך יקרה. האדם היוצר אחראי לחייו ויוצר את המציאות של עצמו.

שאלון קצר

להלן אמירות לגבי האדם היוצר.

✔ לגבי כל אמירה, בבקשה סמנו את מקומכם הנוכחי, במספרים מאחת עד עשר:

עד כמה אתם מרגישים שאתם נמצאים עכשיו במקום המיוחל של ישות יוצרת אשר מטביעה את חותמה על העולם הזה?

א. מעשיכם מכוּונים להטביע את חותמכם על העולם, ואתם מבטיחים לעצמכם שכך יקרה.

ב. אתם לא מסתפקים בעולם כפי שהוא עכשיו. אתם רוצים להביא לעולם דברים שאינם קיימים עדיין.

ג. אתם לא הולכים אחרי העדר. אתם יוצרים מסלול משל עצמכם. אתם מתעלמים מתגובות של אחרים.

ד. אתם נשארים ממוקדים בהשגת המטרות שלכם, גם כאשר צריך להקריב לשם כך סיפוקים מידיים.

למעשה, ארבע האמירות האלה הן פנטזיה של אנשים רבים. רוב האנשים רוצים לחולל שינוי, לבנות לעצמם מסלול, להישאר ממוקדים מאוד במטרותיהם, ולהיות מסוגלים להתעלם מתגובות של אנשים אחרים.

כל מי שפעיל בפייסבוק יודע כמה קשה להעלות סטאטוס ולא לקבל לייקים, או, במקום הלייקים המיוחלים, לקבל ביקורות. קשה מאוד להיות אתה עצמך כשמופעל עליך לחץ חברתי.

שינויים בדרך כלל לא מתרחשים מעצמם. כדי לחולל שינויים, צריך לפעול. הצעד הראשון הוא הקשה ביותר, כי הוא דורש הרבה מאוד אנרגיות. הנעה של רכב, מטוס, אנייה, דורשת הרבה מאוד אנרגיה, לצורך שינוי מצב מִדוֹמם לפעיל. העננה גדולה מאוד, ונדרשת התמודדות עם פחד מפני אי וודאות. במצב כזה קשה לאסוף את עצמנו, להשקיע אנרגיות ולהתחיל לנוע.

כאמור, הצעד הראשון הוא מאוד קשה כי אנחנו צריכים אנרגיות רבות לביצועו.  כדי שיהיה מלאי מספיק של אנרגיות, צריך להיות במצב ממוקד וכנה עם מי שאתה להיות. תוך תהליך למידה של הערכה עצמית. הערכה עצמית ממלאת אותנו באנרגיות ליצירת שינויים.

צעדים ראשונים להערכה עצמית,

בדרך להיות אדם היוצר את חייו

אדם המוביל את ההחלטות שלו ואת מציאות חייו, ולא ארועי החיים קובעים עבורו.

1.חשיפה עצמית

מפחיד מאוד לחשוף את עצמנו. אבל, אם נצליח בכך, מילימטר אחרי מילימטר, נעוף לשמים. כי זה הדבר שיוריד את העננה שמרחפת מעל ראשנו.

בכל פעם שאנחנו חושפים את עצמנו, נפתח גבול נוסף. כל גבול שנפתח מכניס ערוצי אור נוספים.

שמרו לנגד עיניכם תמונה של ענף חזק מאוד שאחראי על האהבה עצמית שלכם.

דמיינו שיש כרגע משהו אחד ויחיד שגורם לתחושת תקיעוּת.

ברגע שאנחנו משחררים אותו, טווח האפשרויות מתרחב.

כמו עץ שתקוע באדמה ושורשיו עמוקים, קשה מאוד לשחרר דפוסים עקשניים. בדרך כלל  אלה  דפוסים שאימצנו בגילאים מאוד מאוד צעירים, והחיים והסביבה חיזקו אותם. כך נוצר דפוס עקשן ומושרש עמוק, קשה ומכאיב כמו שן טוחנת שזקוקה לטיפול שורש.

2.פגיעה בזולת

כל אדם נולד עם ערכי יסוד, ואליהם מתווספות תכונות שנרכשות משך החיים.

אדם לא צריך לשנות את ערכי היסוד שלו.

זה לא עומד בסתירה לצורך לבדוק מדוע אנשים רבים נפגעים מאיתנו.

כאשר אנשים חשים נפגעים מאיתנו, כנראה יש משהו בשדרים האנרגטיים שלנו שלא עובדים נכון. מטבעו, אדם נמשך לחיבה, לאהבה. אנחנו אמורים להתחבר זה לזה. אם, באופן גורף וקבוע, אנחנו פוגעים בסביבה שלנו, פירוש הדבר שיש משהו עוקצני בהרכב האנרגטי שלנו, וזה צריך להשתנות.

עלינו להשתמש ביכולת להתבונן בעצמנו גם בתכונות החיוביות וגם בתכונות השליליות.

3.שליטה עצמית וניהול רגשות

אנחנו לא יכולים לשלוט לתמיד באדם אחר.  אבל אנחנו יכול לשלוט בהוויה שלנו, ביצירה שלנו. כאשר נגיע לסנכרון ולאיזון עם עצמנו, ניצור היקשים על הסביבה של הזולת, ואנשים יתכיילו עלינו.

נסו לדמיין את עצמכם כאילו אתם ציר שסביבו הדברים סובבים.

כמובן, לא תהיה התכיילות של מאה אחוז, אלא של שישים עד שמונים אחוז. אבל זה כבר לא משנה. כי אם אנחנו מעריכים את עצמנו, נוכל לקבל בלי בעיה את האחר.

חשבו על אדם שאתם מכירים: בן זוג, ילד, שכן, הורה. כל אחד שטלטל אתכם, הכעיס אתכם, פגע לאחרונה.

ככול שזה אדם קרוב יותר – כך טוב יותר. הוא הדלק שלכם להשיג את מבוקשכם.

עצרו לרגע.

בני אדם הם מראה שמשקפת משהו שנמצא בתוכנו. עימות הוא הזדמנות לקחת אחריות על מה שמתרחש בתוכנו.

אלה הדברים שיביאו לכך שהעננה תתנהל באופן שונה.

כי מה שעלינו לשנות הוא לא את האחר, אלא את הדרך בה אנו מתנהלים מול העננה הרובצת על ראשינו.

אדם דומה לעץ: יש לו גזע ושורשים וענפים רבים. כל עץ – ייחודי לעצמו. הענפים מייצגים את האפשרויות הרבות העומדות לרשותנו – לכל אחד, מגוון שונה של אפשרויות.

אבל, אם נמשיך להסתכל בעננה, נכעס ונפחד לזוז – לא נתקדם לשום מקום ולא נממש את האפשרויות הרבות העומדות לרשותנו.

4.זה בסדר גם אם כואב ולא נעים

אנחנו פוסעים בדרכים עוקפות כדי להימנע מסבל. זו דוגמה לאי ניהול רגשות. רגשות אפשר לנהל. לא צריך לברוח מהם בדרכים עקלקלות. אפשר לנהל רגש על ידי כך שנעבור את כל מגוון הרגשות שעולה ברגע  נתון.

אי אפשר להימנע מכאב. כשאנחנו נפרדים מאדם אהוב, זה כואב. ככל שנהיה שרויים יותר באהבה עצמית, נצליח לתפקד במצב של כאב. יכאב לנו, אבל נלמד מהכאב, נוכל להתבונן על עצמנו מהצד, והכאב יתעמעם עד שיתפוגג.

הדרך הזו של להיות עם הרגש במקום לברוח ממנו, מאפשרת לנו לראות שהרגש הקשה ביותר, אם נותנים לו להיות, מתפוגג בסופו של דבר. כך אנחנו לומדים לא לפחד מרגשות ולא לברוח מהם. מן הצד האחר, האהבה העצמית שלנו מנחה אותנו לא להניח לרגשות לנהל אותנו.

זהו ניהול רגשות.

טוב שאי אפשר להימנע לגמרי מכאב. כאב גופני מציל את הגוף מפגיעה. פחד וכאב רגשי מניעים אותנו ומאותתים לנו.

כאב מעיד על כך שעוד לא למדנו שיעור מסוים. עוד לא עמדנו בניסיון מסוים. כשאנחנו נמצאים במקום של אהבה עצמית, הגבולות שלנו מתרחבים, השיעור נלמד, ויש הרבה פחות כאב.

אפשר להפחית את עֹצמות הכאב ואפשר לקצר את משך הכאב. אבל אי אפשר להימנע ממנו, וזה גם לא רצוי.

לסיכום, כל אדם יודע לגבי עצמו אם יש ביכולתו להשפיע על אדם אחר, ובדרכו המיוחדת ליצור שינוי לטובה אצל הסובבים אותו.

אנשים כאלו מנהיגים מלידה או למדו להיות כאלו תוך כדי אתגרי החיים.