הרס עצמי ומזוכיזם
במבט ראשון, הרס עצמי הינו אחת מההפרעות הרגשיות המסתוריות ולא הגיוניות לכאורה.
הרי, איך ייתכן שאדם ירצה לפגוע בעצמו?
נראה כי תופעה זו הפוכה לגמרי ממה שנדמה לנו כרצון בסיסי של כולם וזה הרצון להרגיש הנאה ואושר. ישנו יסוד מטריד ברצונו של אדם להזיק לעצמו- אנשים המגלים תכונה זו בעצמם בדרך כלל סובלים ממצוקה עמוקה בגללה.
אך במציאות שלנו מסתבר שהרס עצמי אינו תופעה כה יוצאת דופן.
אמנם לעיתים היא מופיעה בצורות ברורות ומזוהות מאוד, כאשר הרצון להרס עצמי גלוי ומודע, או כמעט מודע: פגיעה עצמית, שימוש בסמים מסויימים, חשיפה מרצון לאלימות מצד אדם אחר, הינן אחדים מהביטויים לכך.
אך חבלה עצמית סמויה וכפייתית על צורותיה הינה שכיחה הרבה יותר מהתופעות שאנו מכירים וגלויים לעין, ודווקא לגביה אין לאדם שום מודעות והיא זו שפוגעת באופן בולט ברווחה האישית שלו.
ערך עצמי נמוך מתמשך ומרדף אחר השפלה באופן לא מודע, גישה שלילית לכל דבר, חוויה של כשלונות מבלי להבין את הסיבה או יכולת לשנות אותה, היצמדות בלתי מודעת אך איתנה לסיטואציות פוגעניות, או הגעה פעם אחר פעם לעמדת הקורבן הן אחדות מדרכים רבות בהן אדם עשוי לפגוע בעצמו.
אולי יעניין אותך>> למה אנשים הורסים לעצמם?
יש לציין גם כי מזווית ראיה רחבה יותר, אידיאולוגיות מסוימות (דתיות, מדיניות, או אחרות) שואבות תחושת אישור – הנובעת לרוב מעליונות מוסרית – מחוויית הסבל. כך, הן מושכות יחידים המחפשים הצדקה אינטלקטואלית לצרכי ההרס העצמי הבלתי מודעים שלהם.
אם לחקור לעומק את הסיטואציות הללו, נגלה תחילה את אי היכולת הברורה יחסית של אותו אדם לאפשר לעצמו פשוט להיות מאושר. יחד עם זאת, נגלה גם, אם כי באופן ברור הרבה פחות, את ההנאה הסמויה המופקת מהסבל – סמויה מפני שאינה מתקבלת על ידי המודעות.
לקריאת הפוסט >>> 17 הרגלים של אנשים עם הרס עצמי
כיצד הדבר ייתכן?
מזוכיזם – למעשה – קיים עוד משחר ההתפתחות האנושית. על פי מחקרים שנעשו על ידי פסיכולוגים ופסיכואנליטיקאים, אחד מנקודת מבטיה עשויים להיות העובדה שהיא מאפשרת לנו לשאת מידה מסויימת של סבל, שהיא בלתי נמנעת בתוך הקיום האנושי.
מאחר שנקודת מבט זו נדונה לאחרונה בכנס במדריד, על ידי פסיכואנליטיקאית ידועה, מריליה אייזנשטיין, בואו ניקח רגע לתאר אותו ולהבחין בינו לבין הרס עצמי.
כל בני האדם מתנסים בכך שבאופן בלתי נמנע, החיים מזמנים לנו סיטואציות הכרוכות ברמות מסויימות של סבל: המאמצים שעלינו להשקיע, למשל, על מנת להשיג את המטרות שלנו, שאינם בהכרח נעימים.
נכון, בכדי לחוות צמיחה בחיים, להרחיב השכלה, יכולות ובריאות, עלינו להיות מסוגלים להכיל את הסבל הכרוך בנסיון להשיג את כל אלו, ולהצליח להנות מהמאמץ. ניתן לתפוס זאת כמעין מזוכיזם לשם הגנה עצמית, יכולת לנתב באופן חיובי מידה מסויימת של אי נוחות וקושי ולהכיל תסכול. נקודת מבט זו תאפשר לנו לדחות סיפוקים, לצמוח ולהגיע להישגים מורכבים ומשמעותיים יותר.
להבדיל, נקודת המבט האחרת של המזוכיזם, זו שחופפת להתנהגות המבטאת הרס עצמי, הינה בעלת אופי שונה לחלוטין: שום דבר חיובי לא צומח ממנה, היא אינה מאפשרת לאדם להתקדם ונוטה ללכוד אותו בסחרורים עצמיים עיקשים ומזיקים, כלפי מטה.
כיצד המנגנון פועל, אם כך?
ברוב המקרים, ניתן להבחין בשני וקטורים המשתלבים בכדי ליצור את המצבים הללו.
הווקטור הראשון הוא תחושת אשמה בלתי מודעת, המחייבת עונש באותה המידה בה הוא חוסם תחושת מימוש או הישג. אשמה נסתרת זו, אשר בדרך כלל נובעת מרצונות בלתי מודעים ופחות משגיאות אמיתיות (אם כי לא תמיד), דנה אדם לאומללות על מנת לכפר על עבירותיו הבלתי מודעות. אך מאחר שהעבירות הללו הינן, בסופו של דבר, בלתי מודעות, ועל כן נחוות כקבועות ובלתי משתנות, הכפרה לעולם אינה קבועה ויש לחדשה שוב ושוב.
מדיטציה בעברית מומלצת >>> להפסקת עישון
הווקטור השני הוא מנגנון הגנה המתבטא בהמרת הכאב לעונג – להנות מהכאב כך שמה שהיה אמור להוות אות אזהרה מכאיב הופך למקור לעונג. פיתול זה באופן שבו הנפש הרגילה פועלת הינו דרך יעילה מאוד להגן על עצמנו מפני סבל רגשי לסוגיו, אך הוא מסלף את תפקוד התודעה. הוא שודד אותה בכדי להפוך אותה למערכת המייצרת סבל, כלומר, בהיפוך לתפקיד המקורי שלה.
לעיתים, שני הווקטורים הללו מתחברים לכדי ברית רבת עוצמה, שהתחושה שלה נעימה יותר, ברת שליטה יותר, וזאת בהשוואה להנאות ולאכזבות שמזמנים לנו החיים הרגילים. על כף המאזניים מוטלת סוגיה כבדת משקל: לעיתים, יחידים המפגינים הרס עצמי כל כך מקובעים בו, עד שהם מפיקים מידה רבה יותר של שליטה ושל הנאה מהסבל, מאשר מהנסיון להיות מאושרים.
הטיפול בהרס עצמי כרוך בהעלאה למודעות של תחושת האשמה הבלתי מודעת, הבנת הרצונות ולעיתים גם העובדות האמיתיות אשר גרמו לה, וכן ליבון קונסטלציית התחושות המורכבת הזו. במקביל, יש לנתק את הקשר בין הסבל ובין ההנאה, קרי, לוותר על פתרון אשר יגבר על החיים עצמם. זהו פתרון מפתה מאוד, אך הוא גובה מחיר כבד.
לקריאת הפוסט >>> האם יש לכם הרס עצמי?
חשוב להבין כי מדובר בעבודה טיפולית לא קלה. מאחר שמערכות תפקוד התודעה הללו התבססו במשך די זמן באישיותו של אדם, הן מושרשות בה בחוזקה. כל אנשי הטיפול -פסיכולוגים, פסיכיאטרים, או פסיכואנליטיקאים- מכירים את התרחיש.
לאור זאת, אפשרי בהחלט לסייע לאנשים המתמודדים עם הקשיים הללו. עם אמצעים טיפוליים ראויים, ורצון עז לשינוי מצד המטופל, ניתן לחולל שינוי עמוק, אשר יעזור לו/ה לאפשר לעצמו/ה להנות מהחיים.
סיכום המאמר
