כמה אתם באמת מעריכים את עצמכם?
כמה אתם באמת מעריכים את עצמכם?
הצורה שאנחנו “תופסים” את עצמנו תרתום את סוג התגובה של הסביבה כלפינו.
תדמיינו סיטואציה שבו הייתם עם עוד אדם אחר. עכשיו חישבו… האם הרגשתם שאתם אדונים או הרגשתם שאתם משרתים, איזה צד בסיפור אתם באמת הייתם? (נכון שישנם עוד תפקידים, רק לשם ההמחשה בחרתי בשתי הקצוות האלו, המסמנות כמה באמת אנחנו מרגישים ראויים מול האחר)
למה? כי הסיפור הפנימי שאנו מספרים לעצמנו על מי שאנחנו, כל יום נבנית עוד ועוד, כדמות מלאה וחיה והיא תשלוט ותגיב לכל הקשרים שלנו עם הסביבה. הדמות הפנימית שאנחנו מטפחים היא זו ההופכת להיות חלק מאיתנו, אפילו האינסטינקטים שלנו מופעלים דרכה.
אם אישה חושבת שהיא לא ראויה לאהבה, אמירה תמימה של גבר תגרום לה להתנפל עליו, כי היא מגנה על אותה דמות פנימית שברירית.
אם יזם חושב שהוא אינו מספיק מוכשר, שאלה לגיטימית של משקיע יכול להישמע לו כמו כביקורת נוקבת.
כאשר רמת המתח עולה, בין אם זה בדייט רומנטי או פגישה עסקית או כל פגישה אחרת, אפשר ליפול בקלות לאחת המלכודות- ריצויי, התגוננות, נתינה עודפת, ביטול עצמי, העצמה מוגזמת של הצד השני.
אז מה עושים ?
~תרגיל~ כאשר אתם בסיטואציה עם מישהו אחר, ולא נעים לכם .. תיקחו נשימה עמוקה
ותחשבו רגע לפני התגובה שלכם, שאלו- כיצד היה מגיב אדון/גברת, אילו היו באותה סיטואציה כמוכם?
לאחר מכן, בחרו בצד שהייתם רוצים להיות בו (מניחה שאדון או גברת) כך תוכלו להחזיר את נקודת הכוח למרכז ותוכלו לשמוע את עצמכם ולא את הפחדים שלכם.
תתרגלו כמה שיותר, ותיכנסו לדמות שתבחרו בה, תופתעו לגלות שאפילו תנועות הגוף שלכם מתחילות להשתנות.
בהצלחה